יום חמישי, 10 בדצמבר 2015

שוב אין זוכה בפרס הראשון בלוטו, וזה לא בגלל המזל

הגרלת הלוטו האחרונה לא הניבה זוכה בפרס הראשון. גם לא עשר ההגרלות שלפניה. זה באמת לא מקרי: מתוך 28 הגרלות הלוטו האחרונות, רק שתי הגרלות (!) סידרו לזוכים בפרס הראשון את החיים.

הגרלות הלוטו הן הרבה מעבר לעניין של מזל. מאחורי אימפריית ההימורים של מפעל הפיס עומדת מערכת מתוכננת ומחושבת, שמכירה היטב את הסטטיסטיקה העגומה של הזכייה בפרס הראשון. זכייה בתדירות נמוכה, הם יודעים, מגדילה את הפרס הראשון ומשמנת את התעמולה האגרסיבית של מפעל הפיס.

זכייה בלוטו דומה לניחוש אקראי של מספר בין 1 ל- 16,273,488. זוהי ההסתברות הבסיסית לזכייה בפרס הראשון. גם אם הייתה מתקיימת הגרלת לוטו כל שעה, הייתם צריכים 1857 שנים כדי לנסות את כל המספרים. אבל השיטה של הלוטו היא כה טריקית, כל כך מעוורת עיני חכמים – "נחש רק שש", "תן למספרים לסדר לך את החיים" – שאין מי שלא נעמד מול הבּוּדְקֶה הכתום של הפיס בצהרי היום ובטוח שהמיליונים מחכים רק לו, ולעזאזל הסטטיסטיקה.

מולטי-מיליונר - אלה התמונות שמפעל הפיס אוהב
אז אוקיי, אלה כללי המשחק, ובשביל הסיכוי העלוב והקטן הזה – כלומר בשביל החלום על הכסף הגדול – אומר האדם הלא-ראציונלי ששווה לו להוציא כמה שקלים. הפנטזיה על זכייה בלוטו גוברת בענק על השכר הישר. זו התנהלות לגיטימית ברמת הפרט: שביב התקווה המזוקק, החלום המתוק הזה, שווים אולי את מחיר הכרטיס. אבל כשחושבים על הגוף שמארגן את הסיפור של הלוטו בישראל – מדובר בהחלט באחיזת עיניים.

בואו נבחן את נתוני הזכייה בלוטו ממאי 2011, שזו הפעם האחרונה ששונו כללי המשחק, ועד היום. מאז התקיימו 492 הגרלות לוטו, בהן זכו 99 איש בפרס הראשון. כלומר, אחת לכ-5 הגרלות בממוצע יש זוכה בפרס הראשון. במדינה של 8 מיליון איש, עם סיכויים של אחד ל-16 מיליון, ההסתברות לזכייה אפסית. ואכן, כאשר יש זוכה בלוטו, הוא גורף סכום דו-ספרתי, שזה בדיוק מה שמנהלי ההגרלה רוצים.

מפעל הפיס מעדיף מולטי-מיליונר אחד פעם בחודש מאשר מיליונר פעם בשבוע. הם רוצים תמונה בעיתון של אדם חבוש בקרטון של מפעל הפיס כשבידיו צ'ק של 20 מיליון ולא צ'ק "קטן" של 4 מיליון. לכן כללי הלוטו שונו 4 פעמים ב-15 השנים האחרונות, כדי "לשחק" עם הסטטיסטיקה לזכייה, ומתוך העדפה ברורה שהפרס הראשון יצטבר לסכומים מטורפים. ואכן, כגובה הפרס כך גובה הפנטזיות של ממלאי הטפסים. כשהפרס הראשון מגיע לסכומי עתק, הטירוף סביב הלוטו גובר וכמות הטפסים הכוללת מכפילה ומשלשת את עצמה – הישראלים שוטפים את דוכני הפיס ומהמרים בהיקפים אדירים – בעוד מפעל הפיס, שכבר גרף את המיליונים שלו בסיבובים הקודמים, עושה קופה ענקית על חשבון המסכנים וקשי היום.

עכשיו נניח שמפעל הפיס יעלה את סיכויי הזכייה בלוטו, כך שבמקום זוכה אחד בממוצע לחמש הגרלות, היו מכווננים את הסטטיסטיקה לזוכה אחד בכל הגרלה. למשל, אם היו עולים בגורל 6 מספרים מתוך 36 ולא 37 – אחוזי הזכייה היו גדלים בלמעלה מ-16%; אם במכונת הגרלה היו 30 מספרים – הייתה ההסתברות לזכות בפרס הראשון גדלה בכמעט 75% (1 ל- 4,156,425), מה שהיה כנראה מייצר הרבה יותר מיליונרים, כלומר יותר אנשים שאוכלים מהעוגה הדשנה של מפעל הפיס.

אפשרות נוספת היא לאלץ את מפעל הפיס לחלק את הכסף כאשר אין זוכה מספר הגרלות ברצף, או כאשר הפרס חוצה את רף ה-10 מיליון. במספר מדינות, כמו בריטניה, אם אין זוכה בגורל במשך 5 הגרלות, כל הכסף שהצטבר מחולק לפרסים המשניים. כך הפרס מתחלק בין יותר זוכים. זו גם חלוקה הוגנת יותר: עדיף 10 משפחות עם מיליון אחד מאשר משפחה אחת עם 10 מיליון.

צריך לזכור שמפעל הפיס הוא חברה לתועלת הציבור ולא קזינו בלאס וגאס. כגוף ציבורי, יש לו אחריות כלפי המהמרים. האינטרס שלהם, של מיעוט זכיות והצטברות פרסים לסכומי עתק – במקום 2 או 3 משפחות שתצאנה מדי שבוע עם מיליונים בודדים (סכום מכובד בהחלט) – אינו משקף את טובת הציבור.