יום השואה תשע"ו - מה הפתיע אותי בלוח השנה של מרכז הרב

היום, יום השואה, נזדמנתי לביתו של חבר רחוק, חרד"לניק במקצועו. יש לו בית צנוע במיוחד, ועל הקיר תלוי, איך לא, לוח שנה של ישיבת מרכז הרב. בזמן שהוא התעסק בהידוק הגרביים שמתחת לסנדלים, נשענתי על הקיר והתבוננתי בזיגוג עיניים בלוח השנה. הלוח היה פתוח על חודש אייר שיחול בעוד יומיים.

▫ ▪ ▫

בכל יום עצמאות מקפידים ראשי ממשלה לשאת נאום מלא ציונות ב"מרכז הרב", מסמליה המובהקים של הציונות הדתית. לכן, די מתבקש שבחודש אייר, שבו חל יום העצמאות, מתנוססת בחלק העליון של לוח השנה תמונתם של ראש הממשלה וראש עיריית ירושלים מקיפים את ראש הישיבה הגאה, ובחלק התחתון תמונותיהם של תלמידי הישיבה באותו כינוס. זהו כבוד גדול, ללא ספק.

▫ ▪ ▫

ואז התבוננתי שוב בתמונה התחתונה. רואים שם קהל דתי בחולצות לבנות, מאזין לנאומו המסורתי של ראש הממשלה במרכז הרב. חלק נכבד מהנוכחים הם אנשים בוגרים, מזוקנים, ביניהם גם ח"כ מוטי יוגב, מבוגרי הישיבה. גדר משטרתית מפרידה בין המכובדים בשורות הראשונות לתלמידים מאחור.

▫ ▪ ▫

חוץ מנער אחד קטן. תראו אותו בהגדלה: בזמן שראש הממשלה נואם, הוא אוטם את אוזניו בהתרסה. לא רוצה לשמוע. הוא הגיע לשם כדי למחות. כדי לבעוט בממלכתיות. כדי לבוז לקודש הקודשים של הציונות הדתית. וזה הדהים אותי, איך מפיצי לוח השנה לא שמו לב לברנש הקטן והמעצבן הזה.

▫ ▪ ▫

ואז בעוונותיי נזכרתי במשהו אחר. פעם הייתי מדריך במוזיאון יד ושם. עבד איתי בחור בשם איתי רווה שקרא ליום השואה "יום השוואה" – אבל תדעו שאני לא עומד לערוך השוואות. אין כאן שום דמיון ושום כלום, אבל הקונוטציה פשוט קפצה לי לראש. בשנת 1936 צולמה תמונתו של אוגוסט לנדמסר, שהתפרסמה בעקבות מחאתו האמיצה הידועה בכינוי "האיש מאחורי הידיים השלובות". רואים שם מאות ואלפי אנשים מצדיעים במועל יד, ורק אחד, חצוף, אמיץ, משלב ידיים בהפגנתיות. אוגוסט הפך לסמל של התנגדות, ולימים אגב התחתן עם אישה יהודיה, מה שהוביל לרדיפתו על ידי הנאצים.

שתי התמונות התחברו לי לאחת, וזהו, זאת רק קונוטציה אז תרגעו ומיד.

מחשבות על השריוֹן מטיטאניום של נתניהו

השבוע קיבלתי לספאם הודעת מייל משונה, שהכותרת שלה: "צריכים אותך כדי להפיל את ביבי!". פתחתי מסקרנות; בשולי המייל הייתה רשימה מכובדת של אנשים מהשורה הראשונה: פוליטיקאים, אנשי תקשורת, אמנים ואפילו רמטכ"ל לשעבר אחד, שכולם כולם קוראים להפיל את ביבי.

נו נו, מה חדש, כבר שנים מנסים להפיל את ביבי. אבל אז חשבתי שוב על העניין, ושוב.

אינני מתומכי נתניהו, רחוק מכך. אבל יש בו משהו בנתניהו הזה, משהו מטורף, יחיד מסוגו – סגולה שרק מעטים זכו לה –  שאי אפשר שלא להתפעם ממנו: היכולת לעמוד איתן מול כוחות עצומים שמופעלים נגדו אישית.

מול נתניהו ניצבים כוחות גלובאליים, מבהילים, שמרכזים אנרגיה מגהטונית בשביל להפיל אותו. מוחות סופר-חריפים, מיליארדרים מכל העולם, מיטב אנשי המקצוע יושבים סביב שולחנות ארוכים וחושבים רק על דבר אחד: איך לרסק את נתניהו. פוליטיקאים, עיתונאים, ארגונים בינלאומיים, יחצ"נים, ראשי מדינות, חוקרים, עסקנים מפלגתיים, שרים, עמותות – מכונות משומנות וממומנות עד העצם שהיו משפילות ומרוממות כל אדם אחר בתוך שעה – מפעילות כל מניפולציה אפשרית כדי לחסל את הבן אדם. וזה פשוט לא מצליח. הם לא מצליחים מול הדבר הזה שנקרא ביבי.

אל תטעו לחשוב שהקרב של נתניהו הוא מול הרצוג. בוז'י זה כסף קטן. נתניהו ניצב, כמעט לבדו, מול זרמים עיליים ותת-קרקעיים, מול גלים פסיכיים של עוינות אישית וציבורית, והוא, כמו פיל בכלוב של קופים, במופע יחיד שחתום אך ורק על שמו, מצליח לעמוד זקוף כנגד רעשי האדמה שמקיפים אותו.

פעם חשבתי שלביבי יש איזו דיסלקציה, שבעזרתה הוא משמר יכולות קוגניטיביות גבוהות במיוחד, ובמקביל מנתק את עצמו מכל השפעה של הסביבה. חשבתי שמבפנים הוא בן-אדם אבל מבחוץ הוא מכונה מצופה בטיטאניום. אין דרך אחרת להסביר כיצד אפשר להישאר שפוי מול כוחות הנגד האלה.

אינני מתומכי נתניהו, רחוק מכך, אבל הייתי שמח לקבל 1 חלקי 60 מיכולת העמידה שלו. אז ודאי הייתי נחשב לאיש עם עור מפלדה.

סליחה, השכנה מלמעלה

דינה פרסיה ז"ל

השכנה מלמעלה נפטרה אתמול.

השכנה מלמעלה נפטרה אתמול ולא הכרתי אותה. לא ידעתי שקראו לה דינה, ושהיא הייתה אם חד-הורית בת 46, שגידלה את ביתהּ היחידה בת ה-6, לה חיכתה שנים; ולמרות שהשכנה מלמעלה הייתה בטוחה שניצחה את הסרטן, הסרטן חזר כדרכו לקרב מאסף והכניע אותה תוך מספר ימים.

לא הכרתי את השכנה מלמעלה, כי ברוב חרפתי לא עליתי עם קפה וכמה עוגיות כשהיא עברה לבניין, ולא התעניינתי – ולוּ בשביל הנימוס – איך הולך לה עם ההובלה. לא הצעתי עזרה עם הילדה, שבוודאי יכולה הייתה לשחק עם הבן שלי, לא סיפרתי לה איפה בית הכנסת ובאיזה ימים מנקים את הלובי.

השכנה מלמעלה נפטרה אתמול, ובשכונה החמה והתומכת שלנו – בלי ציניות – לא ידעו מי זאת. בדיעבד התברר: דינה הייתה אישה חב"דניקית, חד-הורית, שהעדיפה כנראה (מסיבותיה שלה) לוותר על מגורים בסביבה הטבעית שלה ולחפש לעצמה דירה לידנו. ולא שמנו לב.

סליחה, השכנה מלמעלה.
יהי זכרך ברוך.

10 סיבות למה לא לקנות את הזבל הסיני

מחכים לקרנבל הקניות הבא? הנה 10 סיבות מדוע אסור לכם לקנות את הזבל שמחכה לכם באתרי המכירות הסיניים

▫ ▪ ▫

מהו חג? חג זה שופינג. כך, מבחינתם של מיליוני אנשים בעולם המערבי, שנסחפים אחרי אתרי המכירות באינטרנט והופכים כל הזדמנות, כל אירוע לאומי ובינלאומי, כל תאריך עם צירוף מספרים ייחודי (11.11), לקרנבל קניות אינטרנטי חוצה יבשות.

אם כל חטאת

העולם רעב לקניות וסין מלעיטה אותו באהבה. מיליונים מציפים את אתרי המכירות הסיניים בשביל לאסוף עוד קצת גאדג'טים, צעצועים ושאר סחורה במחירים מצחיקים. גם אני הייתי מכור לאתרים האלה. רק לפני שנה, הזמנתי מוצרים מסין במאות דולרים, חלקם אגב לא הגיעו עד היום. במשך יום שלם רעננתי את המסך, כדי לקפץ מאושר על שהרווחתי הנחה של 40 סנט על אוזניית הבלוטות' שאני לא צריך.

מאז אני בתהליך של גמילה. מרבית הסחורה הסינית שהציפה את ביתי התגלגלה ממילא לפחי האשפה, ואת מקצתה תרמתי לצדקה. כיום, יותר מתמיד, אין לי ספק שטעמו של המחיר הזול נמוג מפני הטעם המר שמשאירים האתרים הסיניים. 

הנה 10 סיבות מדוע לא לקנות שם:

#1 כי זה פשוט זבל. הסחורה הסינית מיוצרת ברובה מחומרים זולים, באיכות ירודה, ללא פיקוח על טיב הייצור. כל ילד יודע: מוצר תוצרת סין הוא מוצר שמתפרק ומתקלקל תוך זמן קצר.

#2 כי זה רע לסביבה. התעשייה בסין מציפה את העולם בפלסטיק ומתכות שמוצאים את דרכם מהר מאד לפחי האשפה. הצריכה המטורפת של העולם המערבי מובילה לדלדול במשאבי כדור הארץ ולפגיעה משמעותית באיכות הסביבה המתבטאת בהצפת הקרקע במיליוני טונות של אשפה ופליטת גזי חממה. תוסיפו לזה את הזיהום הנגרם משינוע והפצת הסחורה לכל רחבי הגלובוס – שמייצר אגב ענני פיח עצומים מעל ערי סין – ותקבלו את המדינה המזהמת ביותר בכדור הארץ. 

#3 כי אתם תורמים לתעשייה של ניצול ועבדות. העובדים במפעלי התעשייה בסין הם ילדים ונשים שעובדים בין 14 ל-18 שעות ביממה תמורת 20 דולר. הם נעדרי כל זכויות סוציאליות, חשופים לסנקציות אכזריות, ללא תנאים בסיסיים של היגיינה ושמירה על הבריאות, וחלקם נשאר להתגורר במפעל במשך שבועות ארוכים. בראש האימפריה של עלי-אקספרס עומד ג'ק מא, מיליארדר סיני שפיתח מנגנון מקוון דורסני המעביד את הספקים תמורת אחוזי רווח זעומים ודרישה לייצור בעלויות אפסיות. אגב, לא אחת קיבלתי, יחד עם מוצר שהזמנתי מסין, פתק שפתח בפניי צוהר לתעשיית הניצול שם. פעם כתבתי תגובה שלילית באתר סיני, כעבור מספר דקות נשלח מניפסט מדכא מאחד העובדים שכתב לי: "תדע שעל הפידבק השלילי שלך נשלל ממני שכר עבודה של שבוע". 

#4 כי זה לא בטיחותי. הזבל הסיני שמתגלגל אלינו מתיבות הדואר נעדר כל פיקוח בסיסי. סטנדרטי איכות שנבנו בעמל רב על ידי מכוני התקנים בכל העולם, הוראות שנכתבו בדם על ידי מומחי בטיחות, הופכים ללא רלוונטיים בהיעדר כל אכיפה מצד הסינים על איכות המוצרים שלהם. מוצרים דליקים, פלסטיקים רעילים, חומרים מסרטנים שכבר מזמן יצאו מהתעשייה – נכנסים בדלת האחורית באין מפריע. 

#5 כי המוצרים מגיעים באיחור לא נסבל. תחפושת לילד שהזמנתם לפורים תגיע בפסח. בגדים לקיץ יגיעו רק בחורף. כיסוי לאייפון 5 יגיע כשיצא האייפון 6. הדואר המקומי מוצף בטונות של זבל, כשחבילות חשובות שבאמת שצריכות להגיע ארצה – נתקעות.

#6 כי זה פוגע בקניין רוחני של אנשים. סין היא מעצמה של זיופים, חיקויים, הפרת דיני פטנטים ופגיעה בקניין רוחני. אל תקלו בזה ראש. מדובר בגניבה של ממש. אנשים ותאגידים עוסקים שנים ארוכות בפיתוח מוצרים – בהשקעה של מיליונים – וכשהם כבר מגיעים בשעה טובה למוצר מוגמר, הם מגלים שבתי החרושת בסין כבר שיכפלו אותו באלפי חתיכות וברבע מחיר.

#7 כי אתם מממנים משטר אכזרי. הממשל האוטוקרטי בסין מרוויח הון עתק מהקניות באינטרנט בו ומשתמש בו למטרות לא מוסריות. מצב זכויות האדם בסין הוא מחפיר. הממשל מוציא מדי שנה מאות אנשים למוות, בעיקר אנשים המתנגדים לשלטון וגורמי אופוזיציה, אך גם עבריינים כלכליים ומאמיני דתות שונות. המשטר עדיין מצנזר לתושביו את האינטרנט ועוקב אחר כל דואר אלקטרוני שנשלח מהמדינה. בסין אין גוגל. קניתם סחורה סינית – שיתפתם פעולה עם משטר דכאני ואכזר.

#8 כי זה פוגע בכלכלה הישראלית. כל שקל שהשקעתם בעסק מקומי או במוצר ישראלי, הוא כסף שמתגלגל ברובו חזרה לכלכלה הישראלית. כסף שנשאר בישראל הוא כסף שמפרנס משפחות, מפתח תשתיות ומחזק את החינוך. כסף שהשקעתם בסחורה סינית ירודה – נשאר שם.

#9 כי סין פוגעת במקומות עבודה של מיליוני בני אדם. תאגידים בכל העולם העבירו את מפעליהם לסין – לטובת ייצור לא מפוקח וניצול כוח אדם זול – ובכך מפיקים רווחי עתק על חשבון הצרכן. התפשטות המוצרים הסיניים איננה יד המקרה: המשטר הסיני שומר על שכר נמוך לאזרחיו-עבדיו, ובכך מרעיד את כלכלות העולם תוך שהוא שומר על האינטרסים הסיניים בעולם.

#10 כי בתכל'ס אתם לא צריכים את זה. כי אחרי הכל, מדובר במוצרים שלא תשתמשו בהם, ומעולם לא הייתם קונים אלמלא זה היה זול. ואם קניתם משהו רק בגלל שהוא זול – אתם לא באמת צריכים אותו.

אחרי כל זה, לפני קרנבל הקניות הבא, בואו רגע נשים בצד את המחירים המפתים ואת הדחף האנושי שלנו לקנות מכל הבא ליד, ונתבונן: מה חסר לנו, האם המוצר שצפוי לעשות דרך ארוכה מסין – באמת דרוש לנו, האם אנו קונים אותו לשם תאוות הצריכה, והאם הוא באמת שווה את זה. אתם כבר יודעים את התשובה.

ביקור בקבר יוסף בשכם | הג'יהאד הפלסטיני רוצה מלחמת דת, כדאי שנתחיל להבין עם מי יש לנו עסק

רק לפני חודש נכנסתי לקבר יוסף בשכם, הוא נראה היה שוקק מתמיד.

מדי פעם, מתיר צה"ל לקבוצות של יהודים להיכנס לקבר יוסף. הכניסה לשכם נעשית בתיאום עם מנגנוני האבטחה הפלסטיניים, בחלון זמנים מצומצם, שמתחיל לאחר חצות הלילה ונגמר כשעתיים לפני קריאת המואזין.

כוחות צבא ליוו אותנו לתוככי שכם, עמוק בשטחי הרשות הפלסטינית. יחידות ביטחון של צה"ל ומג"ב היו פזורים ברחבת הקבר, אבל לא רק שם: גם במרכז העיר שכם עצמה עמדו לוחמים, חשופים לגמרי, ואבטחו את נתיב האוטובוסים הממוגנים. רְאוּ את תמונת החיילים בפינת הרחוב בשכם עומדים דרוכים עם הנשק. כשחלפתי על פניהם עבר בי רטט. כמה אומץ צריך בשביל לעמוד ככה בלב הגיהנום.

לוחם צה"ל חשוף בשכם

שלט פרסומת בשכם

לא יודע איך דמיינתם את שכם, אבל אני הופתעתי. שכם נראית בחושך כמו, נניח, עפולה. בניינים בני 3-4 קומות, כבישים ברמה סבירה, חנויות, שלטי פרסומת גדולים (ואפילו תמונות של נשים), יש מדרכות, תמרורים ותאורת רחוב. לא הייתם מעלים על דעתכם שהמקום הזה הוא אחת מחממות הגידול הפוריות של הטרור הפלסטיני.

הערבים נטרפים מכניסת היהודים לשכם. מבחינתם זו פגיעה בריבונות. לכן, כשירדנו מהאוטובוס, ביקשו מאיתנו לרוץ למתחם הקבר בכיפוף ראש, מחשש לירי צלפים. מלחיץ.

נכנסתי פנימה. את מי אני רואה? את ח"כ אלעזר שטרן, כן, ההוא מ'יש עתיד' ומ'התנועה' של ציפי לבני. מה לעזאזל הוא מחפש בקבר יוסף? ובכן, לא רק אני שאלתי את השאלה הזאת, גם כמה נערי גבעות מופתעים ששרו נגדו שירי נאצה וקראו לו בוגד. בקיצור, הוא היה שם ועוד עשרות רבות של מאמינים שבאו להתפלל במקום לפני יום כיפור. כיוון ששטרן חובש כיפה, נניח מחמת הספק שגם הוא בא להתפלל.

אלעזר שטרן

נבחרת המעריצים של אלעזר שטרן

מתחם הקבר נראה מתוחזק. היו שם סידורים, ספרי תהילים, כסאות פלסטיק, ספרייה קטנה, מעקות ותאורה. חדר התפילה הסמוך חוּפּה בעץ. הציוּן עצמו כוסה במעין פרוכת, ומעליו אילתרו מחיצה, כדי שגם נשים תוכלנה להשתטח על הקבר. במרכז המתחם עמד פעם עץ תות, אבל הפלסטינים גדעו אותו לפני כמה שנים. מאז שחוּלל הקבר ב-2000, מתגנבים למקום חסידים שוטים באישון ליל, ללא תיאום, כדי להתפלל.

דיברתי עם אחד הקצינים על מדחת יוסף ז"ל, החייל הדרוזי שדימם למוות בקבר יוסף בתחילת האינתיפאדה הקודמת. שאלתי אם יש סיכוי שאירוע כזה יחזור על עצמו. הוא אמר לי, אל תדאג, היום התיאום הבטחוני השתפר לאין ערוך. קצת אירוני, אבל הוא הוסיף: "כבר 15 שנה שהם לא פגעו באבן אחת בקבר".

אבל הפלסטינים, כמו פלסטינים, שוב שרפו את קבר יוסף.

יוסף הצדיק אמנם השביע את בני ישראל להעלות את עצמותיו ממצרים – שבועה שקוימה – אבל יש מי שמסרב לתת לעצמות האלה מנוח.

מה הפלא?

דאעש פוצץ את קבר יונה הנביא בעיראק; הוואקף משמיד עתיקות בהר הבית; הסורים הפציצו את בית הכנסת בג'ובר (העתיק ביותר בסוריה); בהפגנות במצרים בזזו אוצרות מהמוזיאון הלאומי בקהיר – אז גם הפלסטינים נהנים מהשמדת אתרי מורשת ותרבות. אין חדש באיסלאם הקיצוני.

חדר הקבורה השרוף

חדר התפילה

כך נראה חדר התפילה לפני שריפתו

▫ ▪ ▫

למי שעוד היה ספק, אנחנו במלחמת דת. לא המדינה הפלסטינית היא שורש הסכסוך ולא ההתנחלויות, אלא הדת. הג'יהאד מחפש את ראשו של היהודי. ירושלים נמצאת על המוקד מסיבה ברורה ומוצהרת: היא סמל לאומי יהודי; טרור איסלאמיסטי בירושלים, משמעו החלשת כוחם של היהודים בעיר בירתם. זוהי המהות של קריאת הקרב על אל-אקצא – מלחמת דת ביהודים. ואם אפשר להוסיף כמה עלילות דם ושקרים, כמיטב המסורת האנטישמית, מה טוב.

שכחנו; גם לאינתיפאדה הקודמת קראו 'אינתיפאדת אל אקצא'. גם אז הפלסטינים הזדרזו לשרוף את קבר יוסף כבר בהתחלה. אבל היה מי שסימא את עינינו בטענת הייאוש והכיבוש. הפעם הפלסטינים כבר לא מסתירים את מניעיהם. המאבק הפלסטיני הפך בגלוי למאבק דתי-מוסלמי ולא טריטוריאלי-לאומי. לכן הם קודם כל פוגעים בסמלים יהודיים – טרור בעיר העתיקה, רצח של בעלי חזות דתית וחילול אתרי מורשת.

▫ ▪ ▫

"וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו" (בראשית לז, ג).

יוסף הוא הבן האהוב. הבן שנמכר לישמעאלים, והופך, כנגד כל הסיכויים, ליד ימינו של פרעה מלך מצרים. הוא הבן השב הבייתה מן המרחקים. הפסוק האחרון בספר בראשית נחתם בתיאור מותו. ומה הוא מבקש? "אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת... וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי". יוסף הניח לבני ישראל חזון ענק: חזון השיבה לארץ. הוא הביטוי לתקוותם של מיליוני יהודים בגלות שהתפללו לקיבוץ גלויות ולשיבה לארץ. עצמותיו היבשות של יוסף שהובאו ממצרים ונקברו בשכם, מסמלות את העצמות היבשות שקרמו עור וגידים בשיבת עם ישראל לארצו. שריפת קברו היא לא השחתה של כמה אבנים. היא פגיעה רעיונית וסמלית במורשת, באתוס, בחלום היהודי-ישראלי.

לא נמכור את יוסף שוב לישמעאלים.

▫ ▪ ▫

חדר תפילה נוסף. שרידי השריפה הקודמת עוד ניכרים בו

רחבת הקבר הייתה מלאה

לוחמים לצד אזרחים משתטחים על הקבר

כוחות האבטחה הרבים

שיר לגיל 30

לא ייאמן - אני בן 30

זֶה קָרָה מַהֵר מֵהַצָּפוּי

  שֹׁד וְשֶׁבֶר

הֶחְלַפְתִּי קִדֹּמֶת, יָאלַלה

  חֲצִי רֶגֶל בַּקֶּבֶר

מַה מְחַכֶּה לִי וְאֵיךְ אֶתְגַּבֵּר

  אֲנִי כְּבָר בֶּן שְׁלוֹשִׁים, חֲתִיכַת מַשְׁבֵּר

וּבְכֵן, בִּשְׁלַב רִאשׁוֹן צָרִיךְ לְגַדֵּל אֵיזוֹ כֶּרֶס

לְהַחְלִיף חִתּוּלִים, לָשִׁיר שִׁירֵי עֶרֶשׂ

לְהִתְעוֹרֵר לַתִּינֹקֶת כָּל לַיְלָה בִּשְׁתַּיִם

לְכַפְתֵּר אֶת הַחֻלְצָה, לְהַכְנִיס לַמִּכְנָסַיִם

לִנְשֹׁם אֲוִיר מִשְׂרָדִי מְמֻחְזָר

מַחְשֵׁב, פְלוֹרוֹסֶנְטִים, לָחַץ בִּלְתִּי נִגְמַר

לָרוּץ כְּמוֹ מְשֻׁגָּע בְּמֵרוֹץ הָעַכְבָּרִים

לְהִתְעַסֵּק כָּל הַיּוֹם בְּצָרוֹת שֶׁל אֲחֵרִים

לְגַלּוֹת שְׂעָרוֹת בִּמְקוֹמוֹת לֹא צְפוּיִים

לְהַרְגִּישׁ אֵיךְ פִּתְאוֹם טָסִים לְךָ הַחַיִּים

מֵהָעֲבוֹדָה לַחְזֹר יָשָׁר לַבָּלָגָן וְלַמִּקְלָחוֹת

לַעֲבֹד לִפְעָמִים עַד שָׁעוֹת מְטֹרָפוֹת

לְהִתְעַנְיֵן בְּתוֹסְפֵי תְּזוּנָה

לְהִתְבָּאֵס מֵעוֹד שַׂעֲרָה לְבָנָה

לִשְׁקֹעַ עַד צַוָּאר בִּמְחֻיָּבֻיּוֹת

לָצֵאת מֵהַבַּיִת עִם חָמֵשׁ מִזְוָדוֹת 

לְהִתְעוֹרֵר מַדֵּי פַּעַם עִם גַּב תָּפוּס

לְהֵרָדֵם עַל הַסַּפָּה וְלִנְחֹר כְּמוֹ סוּס

לַעֲמֹד בַּפְּקָקִים, לְדַבֵּר עַל נוֹשְׂאִים אַקְטוּאָלִיִּים

לְהָבִין שֶׁגַּם אִתָּהּ הָפַכְתָּ לַמַּעֲמָד שֶׁל בֵּינַיִם

לְהַפְסִיק לַעֲשׂוֹת מְשִׂימוֹת כְּמוֹ חָאפֶּר

לָלֶכֶת כְּמוֹ יֶלֶד טוֹב עִם רְשִׁימָה לַסּוּפֶּר

לַחְסֹךְ כֶּסֶף לַפֶּנְסְיָה, לִדְאֹג לְקֻפַּת גֶּמֶל

לְהוֹרִיד כָּל בֹּקֶר אֶת הַשַּׂקִּית עִם הַזֶּבֶל

לְהָבִין שֶׁאֶת הַשְּׁאֵלָה

'מַה אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת שֶׁתִּהְיֶה גָּדוֹל?'

כְּבָר לֹא תּוּכַל לִשְׁאֹל

וְאִם פַּעַם חָלַמְתִּי לְשַׂחֵק כְּמוֹ רוֹנַאלְדוֹ אוֹ לִהְיוֹת אַסְטְרוֹנָאוּט

מַחְשָׁבוֹת כָּאֵלֶּה הֵן כְּבָר לְגַמְרֵי אָאוּט

בְּגִיל 30 חַיִּים תַ'שִׁגְרָה, תְּקוּעִים עִם מַשְׁכַּנְתָּא

מְוַתְּרִים עַל הַרְבֵּה דְּבָרִים שֶׁרָצִיתָ ודִּמְיַנְתָּ

אָז לְפָחוֹת תִּתְפַּנֵּק קְצָת, תִּנְצֹר רְגָעִים,

לִפְנֵי שֶׁמַּגִּיעַ גִּיל אַרְבָּעִים

כשרוצחים תינוק

לא מתנצל | אנחנו לא אשמים

הו לא, בחייאת, אל תתחילו עם מחול השדים הזה עכשיו.

אל תהפכו שוב ציבור שלם לקנאים ורוצחים. אל תאשימו אותנו, לא שוב. אנחנו לא כאלה. אין בינינו שום מכנה משותף. יש לנו תיעוב ובחילה כלפי הקנאים שופכי הדמים הללו יותר משיש לכם, כי הם משחירים אותנו ומשחירים את מה שאנחנו מאמינים בו. קוראים לזה חילול ה', והרמב"ם כותב שמי שמחלל את ה' אין לו כפרה עד שימות, גם אם יבואו עליו כל הייסורים שבעולם.

אל תתנו לזקן הארוך ולמבט המטורף בעיניו של ישי שליסל לתעתע בכם: הוא לא קשור לחרדים, הוא לא קשור ליהדות. אני מאחל לו שיימצא בכלא הגבר שיקום ויטפל בו. אל תתנו למטורפים אחוזי השנאה ששרפו ורצחו בחשכת הליל בשכם לפגוע במפעל ההתיישבות: הם לא קשורים למתיישבים, הם לא קשורים לדתיים הלאומיים, הם לא קשורים לציבור הימני בישראל. מדובר בפסיכופתים, פושעים, שלא שונים ממטורפים אחרים שמסתובבים בינינו. אם אחד מהם ייכנס השבת לבית-כנסת (ואני מקווה שלא), מעניין מה יעבור לו בראש כשהוא ישמע את שתי המילים "לֹא תִרְצָח" שמהדהדות בפרשתנו.

ואתם הדתיים, אל תתחילו עם כל האני-מתבייש-בכיפה-שעל-ראשי ואיך-יצא-מקרבנו-העשב-השוטה-הזה, כי מהעולם שלנו לא יצאו חולי הנפש הללו. גם לא המוסדות החינוכיים שאתם מכירים. ואם אי שם, מעבר להרי החושך, מסתובבים כמה מופרעים ומחליטים לרצוח בשם איזו אמונה מוטרפת וחולנית – אנחנו לא אשמים בכך. יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ.

כבר הבוקר שמעתי ברדיו שצריך להעמיד לדין את ה"רבנים ששלחו אותם". אז ככה, אם כהן דת כלשהו בישראל נותן לגיטימציה, קטנטונת, מזערית, לרצוח בשם איזו אמונה – תחנקו אותו. אבל אל תהפכו את היהדות לסוכנת של טירוף רצחני, כי שום רב אמיתי לא יסכים לשפוך דמים בעד איזו קנאות שבעולם.

בציבור הענק הזה המכונה 'דתי' ו'חרדי' מסתובבים לצערי כמה אנשים מעורערים שמסוגלים לרצוח. לא הרבה, אבל קיימים, כמו בכל ציבור. וצריך לתפוס אותם. ובטח לא לשחרר אותם לפני שבודקים אם הפרופיל הפסיכופתי שלהם עלול לגרום להם לפגוע במישהו. באותה מידה צריך להשגיח על אבות מכים, עברייני מין, מסיתים ומתסיסים, אנשים אחוזי שנאה ולהוטי נקמה – שצריך להקדים ולעצור לפני שיפגעו במישהו. על אף זאת, העובדה שישי שליסל ביצע את אותו פשע פעמיים, כיחידי, מלמדת שמספר המטורפים מסוגו – הוא קטן מאד. עבדתי בפרקליטות, גם שם יודעים שציבור המטורפים הזה מצטמצם למספר דו ספרתי, ושאותם פרובוקטורים עושים ושוב ושוב את אותם מעשי קנאות, וברוב המקרים כלל לא נתפסים.

במקום להפנות אצבע מאשימה, זה הזמן להשמיע קול ברור: אנשים רצחניים, בריונים וקנאים מחוסרי היגיון – הם לא "הימין" או "הדתיים", או כל שיוך אחר שמנסה להבאיש ציבור שלם. הם מעולם גם לא היו. לכן אל תצפו להתנצלות. כולנו מזועזעים וכועסים ומואסים ומגנים, אבל לא מתנצלים. אנחנו לא בצד הזה, אל תטעו שוב, אנחנו עם הטובים.

בין אמונות להמוניוּת: מחשבות על האדמו"רות המודרנית

בן דודי מנשק את ידי הרב במסע לבולגריה לפני כשנה
[צילום: נתי שוחט, מעריב]

לפני שלושה שבועות נסעתי לאירוע פרטי בהשתתפות הרב יאשיהו פינטו. מה לי ולרב פינטו? שום כלום. סקרנות נטו. שניים מבני דודיי הפכו לחסידיו האדוקים, לגרעין הקשה של "שובה ישראל", לאחר שזה הפך עליהם את חייהם מקצה אל קצה – ומאז הם מנסים לסחוף אחריהם את כל המשפחה. הקהל היה מעורב: חרדים, מסורתיים וחילונים הסתופפו זה לצד זה. מרוקאים, אתם יודעים, לא משנה כמה שבת הם יחללו וכמה יתנכרו לדת, כשיש רבנים בסביבה – הם חוזרים להיות תינוקות של בית רבן. אז עניין אותי לראות מקרוב את עדת מעריצי הרב, ויותר עניינה אותי התנהלותו של הרב עצמו. זה קרה שבוע וחצי לפני ההתאבדות של אפי ברכה, היום בדיעבד כבר לא הייתי נוסע.

אבל נסעתי. קבעו לשעה 20:00 באשקלון, הרב כצפוי הגיע באיחור אלגנטי של שעתיים. להקת החימום כללה תלמידים ומקורבים שסיפרו סיפורי נפלאות ומעשיות. באחת הדרשות סיפר תלמידו כי הרב העיד על עצמו ש"הוא הבן אדם הכי מיוחס בעולם", לא פחות. הרב פינטו, למי שלא יודע, הוא נכד של הבאבא-סאלי מצד האמא ושל הרב חיים פינטו מצד האבא. אכן, בעל ייחוס מופלג. "הרב מקושר לכל הצדיקים באלף השנים האחרונות", סיפר תלמידו, "הוא נצר לשושלת רבנים, פינטו ואבוחצירא, בן אחר בן, זרע של קדושים משני צדדיו". הקהל היה באטרף. חשמל זרם באוויר.

הרב בסוף הגיע, ההמון הריע. במשך דקות ארוכות שרו חסידיו "יָ-אָ-מִים עַל יְמֵי מֶלֶךְ" וכמובן את המנון הבית: "וקרבנו לצדיק יסוד עולם. צדיק, צדיק, צדיק יסוד עולם, נחל נובע מקור חוכמה. רבנו יאשיהו פינטו, בן הרבנית זארי, זכות תורתו יגן עלינו". כשההמנון הזה התנגן בפעם ה-72, שוב ושוב, כולם היו כבר עמוק בקצב, מוחאים כף באקסטזה; אי אפשר לברוח מזה. אם טומי לפיד היה שם – גם הוא היה נדבק.

המעריצים מקיפים את הרב פינטו בטבעת חנק מיוזעת. גברים בחזית ונשים בעורף, מנסים להתקרב לרב, ללחוש משהו על אזנו, לתפוס איתו רגע אינטימי. "שיברך את דוריס בת סולטנה", צועקת מישהי שלא הצליחה להתקרב מספיק. מבטו של הרב תקוע באיזו נקודה, חי בתוך עולם משלו, עיניו לפעמים נעצמות, כאילו לא מרגיש כיצד שורה ארוכה של גברים חוטפת את ידו ונלחמת מי ינשקנה.

עם שוך הקרב הראשוני שארך רבע שעה לערך, תופס הרב את מקומו. כמנהג אדמו"רים, הוא לא מיד פותח בדברים אלא נותן לשתיקתו הארוכה לחלחל בציבור. במשך חצי דקה הוא מנענע את גופו כבמעין תפילה, השקט מנסר את האוויר, הבלגאן שהיה לפני רגע נעלם כלא היה.

חצי דקת שקט ואז הרב נוטל את המיקרופון ומדבר בקול נמוך. דיבורו הוא בלשון רבים – ריבוי מלכותי, כיאה לבני אצולה – רצינו, באנו, בירכנו, עשינו. "היה בדעתנו לדבר על פרשת השבוע", הוא אומר פעמיים, "אך בליבנו בא דבר אחר שנדבר, שהוא תשובה לכמה אנשים פה בכמה עניינים". המשפט האחרון אמור לתת לך הרגשה שעומד לפניך נביא שיודע בדיוק מה הבעיות שלך ואיך פותרין אותן. הרב ממשיך במִסְפּר דברי תודה למארחים, משם לרעיון קצר על מעלת האחדות, ומיד עובר לדרשה המנצחת: חשיבות הצדקה והסיוע ללומדי התורה – פרק חובה שכל ראש מוסד משנן ביומו הראשון; איך לגרום לאנשים לפתוח את הכיס. זה עובד: "הנדסת המסרים" המוחצת של הרב – להרבות תמיכה במוסדות "שובה ישראל" ולהחזיק תלמידי חכמים – נוגעת איפה שצריך לגעת, בכיס של האנשים.

האמת, לא שמעתי איזה נאום דגול או רטוריקה יוצאת דופן. סגנון הדיבור של הרב הוא מעניין, טיפה מתנגן, אך רחוק מלהיות ממגנט, רהוט או סוחף כפי שמתארים אותו. שפתו עממית למדי, לא תמיד תקנית. ההילה סביבו ומעטה המסתורין שזוכים לו מקובלים שכמוהו, הרבה יותר מרתקים מאשר תוכן הדברים עצמם. נדמה שבנסיבות שנוצרו, לא משנה מה נאמר בדרשה, חסידיו יביטו בו בעיניים נוצצות ובפה פעור, יהסו את כל מי שיוציא הגה קטן מפיו או חלילה יתעלם מהשֹרף שעומד לפניהם. זה אגב כוחם של האדמו"רים בכל הדורות: כל תזוזה, כל ניד וניע, כל היגד, כל פעולה שעשו – היה מתפרש על ידי חסידיהם כמעשה אלוקים ממש.

הערב, איך לא, הסתיים בהתרמה חונקת ובמילוי הוראות קבע. העסקן מטעם הרב פתח ואמר: "היום, בנוכחות הקדוש הרב פינטו, נמכור בעזרת ה' 40 בקבוקי יין שהרב בירך אותם באופן אישי". המחיר היה מופקע: 6,000 ₪ לבקבוק אחד, בפריסה של 12 חודשים. זה לא מנע מאנשים, חלקם מבוגרים, חלקם קשי יום שבוודאות לא סוגרים את החודש, לפתוח את הארנק ולהתחייב להוראת הקבע שתקרע אותם לגזרים. הבקבוקים זרמו בין המשתתפים, והעסקן לא הרפה עד שלא עמד ביעד של 40 הבקבוקים, יעד מינימאלי בשביל הפריבילגיה לארח את הרב פינטו. כל משפחה חזרה עם בקבוק. אנשים חיבקו את היין כמו שהם מחבקים כרית לפני השינה. לא מצאתי למכרז הפומבי הזה הסבר רציונאלי שמניח את הדעת.

המחזה עשה לי לא טוב: אנשים שלא באו כדי לתרום – בטח לא חלמו להיפרד מ-6,000 ₪ בסוף הערב – נכנעו ללחץ החברתי והתחייבו ל"שובה ישראל", כמעט בעל כרחם. ממתי בדיוק הזכות להסתופף בצל רבנים הפכה לפריבילגיה יקרה להחריד? למה איש תם עם אמונת חכמים, לא טייקון ולא אחד שישתעבד למינוס בשביל לפרנס אברך בכולל, לא יכול לקבל מזכרת בדמות בקבוק יין בעלות, נניח, של 250 שקל? ואיך המסתורין, הפחד המשתק הזה מאדמו"רים ושליחיהם, הופך אנשים נורמטיביים, כולל אנשי עסקים שיודעים דבר או שניים על העולם, לנאיביים ואפילו פראיירים?

הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ-נָא לִי.

▫ ▪ ▫

יש לי עוד הרבה שאלות. מחשבותיי ברוח הנ"ל הולכות ומתרוצצות כבר זמן רב ולא מוצאות מנוח. לא רק על הרב פינטו – שנמצא עכשיו בכותרות – אלא בכלל על אדמו"רים, מקובלים ושאר עושי ניסים. מיהם, מהם, איך לעכל אותם. למה אנשים נוהים אחריהם. מה הם מייצגים. איזו בשורה יהודית הם מביאים לעולם. האם באמת יש בינינו מכנה משותף. מושגים של כסף, כוח, יוקרה, מעמד, אחיזת עיניים, טירוף והמוניוּת מתערבבים לי עם מושגים כמו יהדות, רוחניות, יראת שמיים, חסידות, אמונת חכמים וקרבת אלוקים. עוד לא הצלחתי לגבש מחשבה סדורה בנושא, וספק אם אצליח.

אני ומרפקיי בין ההמון