12.25.2017

פשוט פשוט: ככה עובדת הפוליטיקה של טראמפ

גם השבת מצאתי יותר מדי זמן לפטפוט, וגם הפעם דיברנו, איך לא, על טראמפ. מולי שני יהודים דמוקרטים ליברלים, שקוראים לטראמפ "dump" וטוענים בלהט שהאיש הוא בריון ואהבל. מפה לשם, השיחה התגלגלה לשאלת המפתח: האם דונלד טראמפ הוא טיפש או לא.

▫ ▪ ▫

חבל שאין תרגום טוב ל"טול קורה מבין עיניך", פתחתי.


הפוליטיקה הרגילה אתכם לפוליטיקאים, כאלה שעשו מהפוליטיקה ג'וב לכל החיים. טראמפ, בשונה מהפוליטיקאים שאתם מכירים, לא נכנס לפוליטיקה בתור פרק ב' בחיים, או כיוון שהאמין שניסיון חייו יוביל להחלטות ציבוריות טובות יותר, אלא משום שהיה לו מספיק כסף כדי להפוך את חלום הנשיאות למציאות. הקריירה הפוליטית התחילה אפוא בגיל שרובנו כבר בפנסיה, 70 (בן שבעים לשיבה, חה חה).


קלטו את זה! הקריירה של טראמפ התחילה מהנקודה הכי גבוהה, נשיא ארצות הברית. מכאן ואילך אין לו לאן לעלות ואין לו לרדת. קדנציה אחת או שתיים וחדל, האיש חוזר למלאניה. וזה רבותיי מקרה נדיר בהחלט. אני לא מכיר עוד מנהיגים שהתחילו את חייהם הפוליטיים בשפיץ של הפירמידה. זה מפליא ומדהים כאחד, וזה מאפשר לכם לקבל לראשונה אדם שמערכת השיקולים שלו שונה ממה שהכרתם. אחד שלא דופק חשבון ולא צריך להסתכל למעלה או למטה, מלפנים או מאחור. בן אדם שלכאורה לא "חכם" פוליטית, אבל גאון מספיק כדי להעפיל עד לתפקיד החשוב בעולם. 

ואז באים הפוליטיקאים, כמוכם. בסנאט, בכנסת ישראל, בפרלמנט האירופי או בתקשורת – עסקנים, עיתונאים או סתם אנשים-חושבים למיניהם שהקדישו את חייהם לפוליטיקאוּת – וחושבים לעצמם שהאיש הזה הוא לא מספיק חכם. שהוא לא רגיש, יורה בלי חשבון, לא ממצמץ, משתמש ברטוריקה של ילד בן 11. והאנשים האלה בעצם מתוסכלים שהאיש לא מדבר בשפה הצבוּעה, הדו-פרצופית, הדיפלומטית, החנפנית,  המתחסדת, המה-שרואים-מכאן-לא-רואים-משם – שפוליטיקאי כל העולם הורגלו לדבר בה.

טראמפ כאמור לא חלק מהפוליטיקה המסורתית. מערכת הערכים שלו אינה צבועה ב-50 גווני אפור; היא אינה "יחסית" אלא מוחלטת. טוב ורע. שחור ולבן. הוא חושב פשוט, ומרחיק מעליו בשיטתיות את הפוליטיקאים שמהלכים עליו אימים. הוא משוכנע שכמה שתדע יותר, אתה רק תבין פחות, ולכן אין טעם להתברבר ולהתקשקש. יש בעיה? בוא נפתור אותה, גם מבלי לקבל תחזיות וניתוחים לארבעים השנים הקרובות: יש מסתננים – הוא רוצה חומה. יש מערכת מיסים מסובכת – הוא רוצה אותה נוחה וקלה. אין לו את הבלגאן שיש לפוליטיקאים בחיים, את החשבונאוּת המסועפת שכל פעיל ליכוד דרג ח' בסניף גבעת זאב מנהל לעצמו בראש. הוא מנפנף מעליו את כל הגאונים והיועצים ואת אלה שיש להם אלפיים הסתייגויות ואלף שאלות, וחושב פשוט. פשוט פשוט.

וככה טראמפ רואה מדינה שכבר 70 שנה העולם מסרב להכיר בעיר הבירה שלה – ושואל את עצמו מה הסיפור, יאללה, בחייאת מה הדפיקוּת הזאת שלכם. "ג'ראד, מה העניין עם ג'רוזלם?". וג'ראד אומר לו שהעולם מתכחש, ברשעותו ובצביעותו, לעיר שהעם היהודי נכסף אליה כבר 3,000 שנה. והוא לא מבין מה הקטע הזה, ואיך לעזאזל הגענו למצב שהפלסטינים – אומה בת 50 שנה גג – מערערת את אחת האקסיומות המוחלטות של התנ"ך, הספר ש-88 אחוז מאזרחי ארה"ב מחזיקים בבית.

וטראמפ רבותיי חשב 'פשוט'.
ומה שפשוט ואמיתי – מנצח.

12.06.2017

לטראמפ נמאס ממוצרים כושלים אז הוא הוריד מהמדף את תהליך השלום

דונאלד טראמפ לא יודע להיות פוליטיקאי. איך אני יודע? כי נאום ירושלים שלו היה הדבר הכי רחוק מפוליטיקה: בלי פטפוטים על אידיאולוגיה ובלי פנטזיות על מזרח תיכון מלבלב, אלא ניתוח קר, כמו שמנכ"לים חכמים עושים, של מוצר. ולמוצר הזה קוראים ״הסכם השלום״, או בשם המדף שלו, ״תהליך השלום״. והמוצר הזה דפוק. זבל של השקעה. הצרכנים שלו – הישראלים והפלסטינים – סובלים ממנו כבר 25 שנה. מוצר שעלה מיליארדים והניב בינתיים רק שנאה ושפיכות דמים. מוצר שנשמע נהדר, עם שם נהדר – ״שלום״ – ומשרת אינטרסים של אנשים פחות נהדרים, אך נכשל כישלון חרוץ. ואת המוצר הזה הגיע הזמן להחליף. ובלשונו של טראמפ: ״זאת תהיה שטות להניח שאם נחזור על אותה נוסחה בדיוק נקבל תוצאה שונה, או טובה יותר״.

טראמפ שונא מוצרים כושלים, במיוחד אם כסף אמריקני מושקע בהם. הוא כאמור אינו פוליטיקאי; אין לו עניין להשקיע במוצרים כושלים רק כי הם משרתים לו את האג'נדה או מביאים לו פרס נובל. בביזנס יש כלל פשוט מאד, עסק שפושט רגל – אין לו זכות קיום.

תסתכלו לטראמפ בעיניים ותראו שהוא מבין עוד דבר. הנשיא איבחן שאירועים שהעולם הליברלי הגדיר כ״פוגעים בתהליך השלום״, הוכחו כטובים לישראל, וקידמו אותה יותר מאלף שיחות בקמפ דייויד. מה שהשיגו הישראלים – החל מהצהרת בלפור וכלה בהצהרת טראמפ – הם השיגו כי לא היו להם אשליות בנוגע לכוונותיהם האמיתיות של הערבים. הם ידעו טוב מאד מה באמת רוצים השכנים שלהם, והם פעלו בהתאם.

בימיו העליזים, טראמפ היה נובח על משתתפות ריאליטי – ״את מפוטרת!״. אז הנה לך "תהליך השלום", גם אתה מפוטר! 
או כפי שאמרו פעם: "תהליך השלום", תפסיק לחבל בשלום! 

4.25.2017

השואה כבר לא מעניינת

מה קורה עם זכרון השואה, שאלתי הבוקר. לא כאן, בקהילה הסגורה שלכם בלוס אנג'לס, אלא בעולם האמיתי, ברשתות החברתיות, באינטרנט, בספרות. 

אין להם מושג. גם לי לא היה.

אז פתחתי להם את גוגל Ngram Viewer, שזה כלי מופלא שבודק תדירות הופעה של מילה בכמעט כל הספרים שפורסמו בעולם.

חיפשנו את המונח "Holocaust", שבדומה למילה התנ"כית "שׁוֹאָה", קנה מקום ייחודי לרצח יהודי אירופה, ונדהמנו מהתוצאות.


▫ ▪ ▫

התוצאות מלמדות שמאז שנות ה-60 ועד שנת 2002, הייתה עלייה עקבית ובלתי פוסקת במספר האזכורים היחסי בספרות של המילה Holocaust (בעולם החלו להשתמש ב-'הולוקאוסט' בתחילת שנות החמישים).

אך לפי גוגל, לפני 15 שנה החלה תפנית חדה. מאז 2002 אזכור השואה הולך ופוחת בספרות הכתובה. הנושא מעניין פחות אנשים. 

בדקנו גם ב Google Trends כמה אנשים מחפשים 'Holocaust'. ראינו שלפני יום השואה יש עלייה בהתעניינות, אך במונחים גלובאליים אנשים פחות ופחות רוצים לדעת על השואה. ביום השואה 2004 אנשים גיגלו 'Holocaust' פי 4 באופן יחסי לעומת יום השואה 2015. יש שקוראים לזה סיפור ישן; אחרים מכנים את השואה "עוד עניין פוליטי" כפי שביטא זאת אנטישמי ידוע. 

▫ ▪ ▫

אז מה עושים? זכרון השואה, יותר מכל, הוא הכרת המושג. התפקיד שלנו, אמרתי להם, זה לגרום לאנשים בעולם להתעניין. כמה פשוט, נגיד, לתייג #Holocaust ולסייע בשימור זכרון השואה. כמה קל בעידן שלנו לשמוע ולראות את הסיפור מקרוב. לפחות היום, העלו פוסט אחד לנושא באינסטגרם, כדי שאולי השכן שלכם בן ה-16 יגגל 'Holocaust' וישמע לראשונה מה זה שואה. רק אל תתנו לזכרון לדעוך.

3.01.2017

בעל החוטם מתבקש, יש צחוקים בגמרא!

הגמרא במסכת תענית דף כ"ט מכנה את נשיא היהודים "בעל החוטם", וגם מספרת ש"אזל טשא מינייהו".

אי אפשר ללמוד את הגמרא הזאת בלי לדמיין בעל חוטם שננגמר לו הטישיו. 

איך אני יודע? כי הגמרא מקנחת "משנכנס אדר מרבין בשמחה". רבותיי, יש פה צחוקים בגמרא!