23 בספטמבר 2010

"ושמחת בחגך" - האם מכריחים אותנו להיות שמחים?

מה ההבדל בין שמחה מזויפת לשמחה אמיתית? איך הקב"ה יכול לצוותנו "ושמחת בחגך"?

שמחה מזויפת היא שמחה שבה האדם מנתק את עצמו לרגע ממציאות חייו האפרורית לתוך אילוזיה של שמחה מדומה, ולאחריה הוא חוזר למצבו הראשוני, האפור, הרעוע לעתים. משל למה הדבר דומה? לעני אשר מתגולל ביינו ומשוכנע שהוא הבעלים של מייקרוסופט.

בעת שמחה אמיתית, שמחת התורה, האדם איננו באילוזיה שהיא ניתוק מדומה, אלא בניתוק מסוג אחר: ניתוק מעולם החולין בו הוא נמצא, לעבר מעלה פנימית עוצמתית פי כמה. זו שמחה שמחזירה את האדם לחייו המלאים והרעננים ויוצקת בהם משמעות חדשה; שמחה שממלאת את האדם בתוכן, במלאוּת, בקרבת אלוקים; שמחה פנימית ששוכנת במעמקי האדם; שמחה שהיא גחלת כבויה שרק ממתינה להפוך לשלהבת אש גדולה ומאירה.

לכן מצווה התורה "ושמחת בחגך" ולא "ושמחת בחג". זהו ציווי ודרישה למצוא את החג הפנימי שלנו. החג הסובייקטיבי ששוכן במעמקי נפשנו ורק מבקש להתעורר.

חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים
בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ.

וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ  
אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ
וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.

שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ
בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה'.

כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ 
בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ 
וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ.