יום שלישי, 31 בדצמבר 2019

הנה 12 תזכורות שקיבלתי בדרך מדאלאס לישראל

אז קפצתי לביקור מולדת עם כל הפּמליה: מדאלאס לניו-יורק ומניו-יורק לישראל, סיפור של איזה 35 שעות, 10 מזוודות ו-4 טרמינלים. אח שלנו מתחתן, דאלאלה דאלאלה. הנה כמה תזכורות שקיבלתי בדרך מדאלאס:

+ האוכל בישראל נפלא. לפחות בהקשר הזה המזרח-התיכון עשה לנו רק טוב. באמריקה האוכל מתוק מדי, משמין מדי ולא טרי. יש להם נטייה לתקוע תבלינים בלי קשר למנה, ובכללי – לולא המהגרים שתרמו לקולינריה המקומית, האמריקאים – בכל גיל – עדיין היו תקועים בשלב האיזה רוטב להוסיף למקדונלדס.

+ הומה פה. ישראלים, בגדול, הם אנשים של בחוץ. הקניונים, הרחובות, מרכזי הבילוי, אתרי הנופש – הכל מתפקע מבני אדם. אמריקאים הם אנשים של בית. הרחובות בארה"ב שוממים, וממילא ברובם אין בכלל מדרכות. אפילו מרכזי הקניות פשטו רגל מאז שאמזון סיפקה לאמריקאים את תאוות הקניות שלהם.

+ צפוף פה. אולי בגלל שהשטח שלנו קטן פי 31 מהשטח של טקסס לבדה, אבל בעיקר בגלל הריכוז הבלתי-נתפס של הישראלים בנקניק הצר שבין הקו לירוק לים התיכון.

+ לא מאד יקר פה. המחירים ברוב המקרים סבירים, עד שזה מגיע לדיור.

+ ישראלים חיים בבניינים, אמריקאים חיים בבתים. ואל תגידו לי שבניו-יורק ולוס אנג'לס יש גם דירות כי שם זה לא אמריקה האמיתית.

+ כיף פה. הילדים שלנו נהנים מכל רגע. הטראפיק המשוגע של ישראל הוא גם סוד קסמה. אין פה רגע דל.

+ הפקקים, אוי, אינסופיים. מאיפה בדיוק הגיעו כל המכוניות האלה לעזאזל?

+ מצחיק פה. סוף סוף אפשר לזרוק איזו דאחקה בלי לחשוב איזו קבוצת מיעוט עלולה להיפגע.

+ ישראלים אובססיביים לחדשות. אוכלים ynet לארוחת בוקר ומזריקים mako לוריד. באמריקה מדליקים חדשות בשביל שני נושאים: ספורט ושוּטינג.

+ אותנטי פה. לעומת תרבות הפייק והחיוכי פלסטיק של אמריקה, לישראלים אין שריר בלשון. לא דופקים חשבון לאף אחד. אל תתלהבו, הרבה יעדיפו דווקא את הפייק-נימוס ואת החיוכים המזויפים על פני הדוגריוּת המוגזמת של הישראלים.

+ שכונה פה. ניסיתי פעם לתרגם לאמריקאי את כינויי החיבה "כפרה", "מאמי", "חיימשלי" ו"עיניים". אמרתי לו שכולם אומרים את זה לכולם. "אתם בטח אוהבים אחד את השני", הוא תהה. ובכן, לא, אנחנו לא סובלים אחד השני ועדיין, כל ישראל חיִימִים.

+ ישראל היא טלנובלה. כל שעה נרשם פה פרק חדש. הטירוף היומיומי הוא מה שהופך את המקום הזה למה שהוא. זה גם למה אלפי ישראלים חוזרים הבייתה: כי חי פה, כי חם פה, כי קורה כאן משהו שבשום מקום אחר אי אפשר למצוא.

יום חמישי, 12 בדצמבר 2019

Torah Tweet: Jacob, Esau and Disney's "Frozen"

Almost all of my students have seen the movie Frozen. With catchy songs, heartwarming tales and scenes that make you smile, Frozen immediately became a family favorite. It is not surprising that Frozen II is the biggest blockbuster now in the world. And indeed, when the movie came out, my daughter dragged the entire family to the closest theater.

There are many lessons to be learned from the adventures of Arendelle’s citizens. Love, freedom, feminism, forgiveness, friendship are motifs we can find in many of Disney’s movies, but one lesson I took with me to this week’s parasha.

Elsa thought that letting all her power out would feel liberating. And it actually did, for a little while. As she climbs the north mountain, she sings, right before the unforgotten chorus of Let It Go: “no right, no wrong, no rules for me: I’m free!”.  Soon she realizes that true freedom lies in celebrating the truth. She only found peace when she returned to her position as queen and found her responsibilities, this time with her family and friends to support her. Frozen shows us that freedom is not the absence of rules, as the motto of numerous institutions states (in Latin): “Veritas vos liberabit”, the truth shall set you free.

I often ask my students to describe the biblical characters that are taught in class, based on today’s reality: How would Moshe look like if he was born in this era? How would Kind David would look like, as a worshiper and a musician? And my favorite one: How would Esau be as a middle-school student? Their answers are always surprising. Esau seems to them to be the hippie who goes out and hunts, doesn’t value his birthright, doesn’t care about his future, can’t wait for dinner and calls the stew the color "red” – apparently more “free” than his brother Jacob who sits in the tent and learn.

Esau, indeed, was free from the burden of birthright. It took him many years to realize his mistake and to see that life without responsibilities and goals is a life with no purpose. Esau understands lately the significance of birthright, brotherhood, family, and blessings, and starts a race against time to reach these lost values. When he meets Jacob, he knows that it's already too late.

Rabbi Judah Halevi (1075-1141), a Spanish poet and philosopher, wrote: “The slaves of Time are slaves of slaves / the slave of God alone is free” (עֶבֶד ה' הוּא לְבַד חָפְשִׁי). Faith and commitment to G-d will set you free. The Tanach also describes the Jews being rescued from the bondage of Mitzrayim in order to enter the service of G-d.

Elsa and Anna, as well as Jacob and Esau, show us that liberty and responsibility are inseparable. Life of commitment is a necessary condition for a free society to prosper and a meaningful existence. Having responsibility gives a sense of purpose and makes us part of creating a better world.

יום שני, 2 בספטמבר 2019

שליחות פרק ג' | ממשיכים לדאלאס טקסס


אחרי פרק מפואר בלוס אנג'לס - החלטנו להמשיך את השליחות לעוד עונה בדאלאס טקסס. הקצב כאן שונה, התרבות אחרת, והקהילה נחמדה ומסבירת פנים. הילדים ציפו שנגור בחווה עם קקטוסים, אינדיאנים וקאובויס במגפי בוקרים, עד שגילו שהטמפטורה הממוצעת בקיץ כאן היא 38 מעלות בצל.
.
אנשים מטקסס הם לא אמריקאים, הם טקסנים. יש להם זהות משלהם. חשוב להם שידעו את זה, ולכן דגלי טקסס העצומים - משהו שלפעמים שיכול לכסות בניין - פופולריים כאן יותר מדגלי ארה"ב. הם נחמדים. במקום היי הם אומרים howdy, וכשמישהו מחרטט אותם הם אומרים במבטא דרומי "all hat and no cattle", כלומר כולו פוזה וכובע ומגפיים אבל ת'כלס אין לו שור אחד בעדר. המילה החביבה עליהם היא "sorry" והם ישתמשו בה גם אם סתם חלפו על פניך ברחוב. הם לא יגידו סתם "כן" או "לא", זה תמיד יהיה "yessir" או "nosir", ובסוף: "thank you sir", תוצאה של נחמדות יתר.

עוד לא פיענחנו מי ירה בג'יי אר, אבל דבר אחד בטוח: יש הרבה מועמדים פוטנציאליים. שמישהו יאהב אותי כמו שהטקסנים אוהבים את הרובים שלהם. חלק מחזיקים בבית מחסן אמל"ח שלא מבייש בה"ד 6. או כפי שמישהו אמר לי: "למה גבר צריך שני כיסים בג'ינס? אחד בשביל האקדח ואחד בשביל האקדח השני". זה גם למה הוא צריך שלייקס, אגב.

בדיחה מקומית כאן שואלת למה ילדים מדאלאס מתים משתיית חלב? כי הפרה נופלת עליהם. טקסנים אוהבים את הבקר שלהם, ובעיירות הקטנות תראו סוסים, פרות בצבעים שונים וגדיים מסתובבים בכיף. החיה הכי מגניבה היא בלי ספק ה-"Texas Longhorn" - שור עצום מימדים עם קרניים ארוכות שגדלות אופקית. זה גם השם של קבוצת הפוטבול המקומית, עוד טירוף שמזרח-תיכוניים כמונו לא יבינו לעולם.

בינתיים זה נראה מבטיח. הרבה עבודה יש לפנינו. אנחנו נמשיך להתגעגע לחברים ולמשפחה. בהצלחה לכולם עם הספטמבר ובתי הספר. ד"ש ונשיקות 😘

יום רביעי, 3 ביולי 2019

How to Make a 3D Printed Kiddush Cup with Your Students?

This is one of the projects that I am most proud of. We took a group of 6th graders and we let them design their own Kiddush cup. Each student was responsible for his cup from the beginning to completion. From modeling their own Kiddush cup based on their own taste and preferences to eagerly printing it with the 3D printer.



The project started with an introduction about the three dimensions, or in short: 3D. We had an interesting theoretical discussion about a world with only two dimensions – how it would look and why it is impossible.

While the students realized the necessity of three dimensions, we had a conversation about printers – what are we be able to print and how printing changed the world around 500 years ago in the global spread of the printing press.

The next step was to describe the process of 3D printing. This technology spreads out quickly but still has limitations that the students should be aware of. We watched short clips of different 3D printers, and saw how houses can be built with 3D humongous printers. Even a 3D heart was printed recently in Israel!

At this point, the students were ready to hear about our unique project. In our school, each student has their own device. We used a popular system called Tinkercad, which has shown itself to be a kid-friendly and very intuitive. For teachers, Tinkercad is ideal since it gives the teachers a management tool for classes, which the teacher can edit (“tinker”) and help the student.

An essential part throughout the learning process is the fun and creativity involved when students play around with the apps. Once the have finished creating their first model – the sky was the limit. The kids loved playing around, creating models and building their own 3D models, even when they knew that their models wouldn’t be printed.

The students used their imagination, creativity and innovation. For them it was a great opportunity to create something from scratch, to relate that to their Jewish world, and to get a useful Kiddush cup.

We all said L’chaim together!



Posted here:

http://nleresources.com/2019/07/how-to-make-a-3d-printed-kiddush-cup-with-your-students/#.XhwWuEdKjIU

יום שלישי, 18 ביוני 2019

מה זה אלוהה?

אלוהה (Aloha) היא מילה בשפה ההוואית שלה משמעויות רבות: חיבה, אהבה, חמלה, רחמים, שלום וגם להתראות.

בכל מקום בהוואי - אלוהה. אין משפט שלם בלי אלוהה.

מדינת הוואי היא כמובן מדינת אלוהה.

היום אמרו לנו שזו לא סתם מילה: אלוהה היא the word of god, המילה של אלוהים.

״ולא משתמשים באלוהה יותר מדי״, שאלתי.

״לכל אחד יש את האלוה שלו, גם אצלכם משתמשים בו יותר מדי״.

יום חמישי, 11 באפריל 2019

בכף הקלע | נשבר הלב לראות את שקט ובנט

לא יודע איך תיגמר סאגת בנט ואחוז החסימה, אבל דבר אחד בטוח: זהו אחד מעינויי הדין המייסרים שהיו אי-פעם בפוליטיקה הישראלית.

מסכנים בנט-שקד. תלויים בין שמיים וארץ, נתלים בכמה מאות קולות שיכולים לחרוץ את דינם. ברגעים האלה תולש בנט בוודאי את שערותיו המטאפוריות. יושב מול המחשב ומרפרש את אתר הבחירות כל 30 שניות. ממתין בכליון עיניים לתוצאות הלילה ב-12. כל שביב קול נוסך בו ובשקד תקווה, כל פתק מפיח בהם רוח חיים. דקות מורטות עצבים של תקווה ואכזבה, של ירידה ועלייה, של כן ולא, של להיות או לחדול. לא יודע איך הלב שלהם עומד בעומס הזה. יותר גרוע ממוות קליני.

כואב לראות את הזוג הזה נופל מאיגרא רמא ("בנט לביטחון וכו'") – למבטים נואשים ופוסטים קורעי לב. לא זוכר מקרה קיצוני כל-כך של חיים ומוות ביד הקלפי בבית הספר העממי במעלות-תרשיחא. בנט גם יודע שהבוחרים באמת רצו שייבחר לכנסת, ושיש אחוז נכבד בעם שחושב שמפלגת הימין החדש מביאה איכות לכנסת, ושבאמת הוא ושקד ראויים לשבת בשולחן הממשלה – אבל בחלומותיו הפרועים לא חלם שהקשית של נתניהו עשויה להפוך לזריקת רעל למפעל חייו.

בנצרות הקתולית יש מושג שנקרא "לימבו". בתשחצים מוצאים את המילה תחת ההגדרה "אזור בין גן עדן לגיהנום". לא פה ולא שם. אלה הנשמות שיושבות על הגדר, מסתכלות ימינה ורואות את גן-עדן, מסתכלות שמאלה ורואות את גיהנום. מקום מר; של חוסר ודאות, חוסר מנוח, של ספק, של "מה אם הייתי" נצחי. גם הקבלה מספרת לנו על צערה של כַּף הַקָּלַע – המקום הזמני שבין גיהנום לגן-עדן – אבל בואו נשאיר את זה לקונוטציות אחרות.

והקמפיין שלהם, אוי, איזו עוגמת-נפש. כמה רעש סביב הקמפיין. היונה המסכנה ההיא בכיכר רבין. שיר הפרידה מבג"צ (כמה אירוני). ההקבלה הלא-ראויה בין בג"צ לחמאס ("תנצח על בג"צ, ינצח את חמאס"), כאילו שהמילה "לנצח על" מקבלת משמעות מעודנת יותר. והבושם: שפריץ אחד יותר מדי, ושקד בתפקיד היפהפיה שהורעלה על-ידי המכשפה המרשעת שנקראת אחוז החסימה.

איך נפלו סרוגים, המגזר שמאבד הכי הרבה קולות בכל מערכת בחירות מאז שנת תשכ"ח. איך אנחנו עשירים באידיאליסטים, בחדורי מטרה, בתותחים – אבל מלאים גם במגזריות, בבדלנות, בפלגנות, ביהירות – בחוסר יכולת להתאחד בקלפי. 4 מנדטים בלחץ למגזר הכי פטריוטי במדינה. ממש בושות הפעם. שוב בזבזתי מעטפה (כפולה!) על תקוות שווא. לא נורא; אולי בבחירות הבאות איחוד מפלגות הימין יתפצל חזרה לתתי-סיעות ואז נדע שלפחות לא היינו קרובים לאחוז החסימה, מה שיעניק לנו בוודאי תחושת הקלה.

יום רביעי, 10 באפריל 2019

בנט לא עבר את אחוז החסימה? מצוין, משהו חדש מתחיל

אני מחבב את בנט. אני חושב שהוא בחור טוב. קצת שחצן, אבל בגדול הוא באמת אחלה גבר. ולמרות שאני אוהב את בנט - אהיה שמח בשבילו אם לא יעבור את אחוז החסימה, אם אדע שהקול שלי בבחירות הלך לפח. לא שמחה לאיד, כמובן, על הקמפיין הזחוח והנטישה הנבזית של הבית היהודי, אלא שמחה ש - אם להשתמש במונחי בנט - משהו חדש מתחיל.

מה מתחיל?
אני מאמין שבנט הוא מנהיג, ומנהיג צריך לחטוף אגרוף בפרצוף.
מנהיג צריך ברזומה כישלון אחד מהדהד, מטלטל, מפואר. כאפה חזקה לפנים.
ומנהיג כבנט, שחשב שלעולם חוסן, היה חייב דחוף אחת כזאת. מי שהחזיק מעצמו ווינר שלא נכשל, ושהאמת אצלו בכיס, לא יוכל להיות מנהיג. גם אצל נתניהו מהדהדים בראש כמה כישלונות, שאכן הפכו אותו למנהיג טוב יותר.

ועכשיו בנט יישב קצת בבית ויחשוב איך חוזרים לפוליטיקה. יהיה לו קל מתמיד לרדת מהעץ עליו טיפס.

▫ ▪ ▫

בנט ירוץ בפריימריז של הליכוד בבחירות הבאות. הקמפיין שלו לא יהיה ״חוזרים לבית האמיתי״ כי המילה ״בית״ תזכיר לכולם איך נטש את ביתו הקודם. הוא יחזור צנוע, מאופק, בלי הצהרות ״בנט לביטחון״, כי בליכוד לא אוהבים טיפוסים שמחלקים לעצמם תיקים לפני שיש ממשלה. הוא יחזור וידחיק את משקעי העבר עם שרה, ולא יתדלק את התקשורת ברומן העגום שלו איתה. הוא יחזור בלי איילת. מציע לשניהם לצאת לדרך עצמאית. הפוזות של דתי-וחילונית לא מרשימות אף אחד בליכוד המעורב ממילא. וגם שקד היא רובוטריק מיומן שכבר פועל עצמאית ולא צריך עוד את הגיבנט.

וכשבנט יבנה את עצמו מחדש הוא כבר יהיה מבושל. הוא ישתמש בניסיון הבטחוני שלו, בקשר עם המצביעים, בנמרצות, בתזזיתיות, בעדכניות, באנגלית, בחכמת החיים וביחסים הטובים עם התקשורת, כדי להתבסס בליכוד כיורש של נתניהו. בעידן פוסט-ביבי יהיה לו סיכוי לא רע להתברג כמועמד בעשירייה הראשונה בליכוד, ומשם בעתיד אולי כמועמד לראשות הממשלה. מירי רגב בטח תאשר שהוא האשכנזי שבליכוד אוהבים לחבב.

הוא ילמד להסתחבק בליכוד ולהשתחל לתמונות הסלפי הנכונות. הוא יהיה פחות סחי, כן - כך הוא הגדיר את עצמו לפחות בארבעה ריאיונות. הוא יהיה פחות הייטק ורעננה ויותר מחנה-יהודה ועפולה. הוא יהיה פחות אח מלאכותי ויותר ליכודניק עממי, לפחות למראית עין. היא יהיה הגרסה המשודרגת לניר ברקת, ויזכור שאין קיצורי דרך כדי להיות פה ראש ממשלה. הוא יהיה מוכן יותר, מנוסה יותר והכי חשוב: למוּד כישלון.

▫ ▪ ▫

אז ברכותיי נפתלי בנט - Naftali Bennett אח יקר, משהו חדש מתחיל.

יום שישי, 22 במרץ 2019

נורוז מובארק לכל החוגגים! ברכות לכל האחים הטובים שלנו באיראן

Now that spring is here, it's time to say "Happy New Persian Year" - Nowruz Mobarak - and Happy Purim to the Iranian community in L.A!

🌿💐🌳

עוד מעט סוגר שלוש שנים באל.איי, כבר למדתי שמרכז העניינים פה עובר דרך הקהילה האיראנית.
היום חוגגים פה נורוז, ראש השנה הפרסי, אז נורוז מוברק ופורים שמח לכולנו!

יום חמישי, 24 בינואר 2019

איך לצאת לחופשה עם ילדים? שאלה טובה, הנה התשובה

הורים אבודים וטובים שואלים: כיצד לצאת שפוי מחופשה עם ילדים? כולנו כמובן יודעים על מה הם מדברים: יום במשרד עם הבוס יכול להיות בילוי מענג לעומת 4 שעות ברכב דחוס בילדים וצרחות. אכן, הורים רבים מסיימים חופשה עם קטנים כשהם תולשים זיפים עם פינצטה.

התשובה, רבותיי, היא שכולנו טועים: מחכים לחופשה בעיניים כלות, ואז יוצאים אליה עם הילדים במחשבה שהנה, הגיע הזמן לנוח. וזו טעות ענקית. כי לאלה שיוצאים לנופש עם הילדים - מחכה מפח נפש שנתי במחיר מופקע. בקבר אולי תנוחו, בחופשה ידידיי באתם לעבוד.

**
למה אני מתכוון?
נכון כשאתה בעבודה - אחרי 8 שעות זה נגמר? אז בחופשה אתה עובד 24 שעות ברצף, בלי הפסקת קפה ובלי הפוגה לצהריים.
כשאתה בעבודה - יש לך תפקיד מוגדר, אתה די יודע מה לעשות. בחופשה, מחכים לך מאתיים תפקידים שלא היו חלק מההכשרה, החל ממאלתר ארוחות-בזק וכלה במפעיל לגיל הרך.
כשאתה בעבודה – יש לך בוס אחד ויכול להיות שאתה אפילו הבוס של עצמך. כשאתה עם המשפחה, אתה לא מפסיק לקבל פקודות: אתה פועל אחרון בשרשרת המזון.

**

לכן, קבל/י עצה:
לפני חופש עם הילדים - הכן עצמך לקרב.
צפה לגרוע מכל.
תנמיך ציפיות למינימום.
הכן טישיו לנזלת, שקיות הקאה, משחה לאדמומיות בישבן, טיפות אוזניים, קלטות עם שירי רינת, מסכים מכל הסוגים, מזוודות עם בגדים להחלפה, סט הפעלות בשליפה וסבלנות של פיל.
תתכונן למשרה מלאה. תחשוב שאתה ביום הראשון במשרד. במילואים למען המולדת. בשירות לתועלת הציבור.

**

כעת, אחרי שפניך לגרוע מכל - אפשר מכאן רק לעלות. אם באמצע טירונות במדבר היו מציעים לך ארטיק קר - היית מבסוט, נכון? ככה תסתכל על החופשה שלך. נהנית מטיול טוב? הרווחת. היה לך רגע נחת באיזה פארק? קבל בונוס. הילדים לא השתמשו בשקיות הקאה? יפה, שודרגת!

**

בסוף היום, כשכולם הולכים לישון, אתה תזכור שהתכוננת לטיול הזה כמו מטורף; אבל אולי חוץ מכמה מריבות של הילדים שהיו נודניקים מדי פעם - היה באמת נהדר. לא פיתחת ציפיות לקראת הנופש – והנה דווקא הכל תיקתק ואפילו נהנית מכמה מקומות יפים עם הילדים. רווח נקי.

**

וכשחוזרים הבייתה, תיזכר בהורים שלך שתמיד אמרו שאחרי חופשה עם האחים שלך הם צריכים איזה נופש הגון.