יום חמישי, 23 בינואר 2020

מוזיאון השואה שמנציח ניצולי שואה כהולוגרמות | סיון רהב-מאיר בדאלאס

לא כל יום נופלת בחיקי הזדמנות לצלם כתבה עם סיון רהב-מאיר. סיון הגיעה לדאלאס לביקור בקהילה היהודית, ובאופן כמעט מתבקש המלצתי לה להגיע לביקור באחד ממוזיאוני השואה המרשימים בעולם כדי לחוות מקרוב את ההולוגרמה הנפלאה שמנציחה ניצולי שואה באופן שטרם ראיתם. ליויתי אותה למוזיאון ולריאיון עם מקס גלאובן, ניצול שואה בן 92 שנבחר לאיש השנה של טקסס.

היה מדהים ומעניין.

לינק לכתבה במאקו:






 

לינק לכתבה בגוגל דרייב:

יום שני, 20 בינואר 2020

זכרו את השם: חוסיין אבו-באכר. זה האיש שההסברה הישראלית צריכה

המלך האמיתי של ההסברה הפרו-ישראלית בארה"ב הוא לא ישראלי, וגם לא אמריקאי, אלא מוסלמי בן 30 ממצרים בשם חוסיין אבו-באכר (Hussein Aboubakr).

ההספק של הבחור הזה בלתי-נתפס: עוד לפני גיל 20 הספיק ללמד את עצמו, מתוך סקרנות, עברית קולחת, עד שהפך למרצה להוראת עברית (!) באוניברסיטת קהיר.
לאחר שביקש לערער על השנאה המצרית העיוורת נגד ישראל, החלו הרשויות לרדוף אותו. ב-2010 הוא פרסם טור ב-ynet בו הוא מספר על הזיקה שלו לישראל, בעקבותיו נכלא. הוא ברח לארה"ב, רכש אנגלית מצוחצחת ונטולת-מבטא, והחליט להקדיש את חייו להסברה על סכנות האיסלאם. הקול שלו היום נחשב לקול המוסלמי הכי מרתק במלחמת ההסברה של ישראל.

חוסיין הגיע לדאלאס והעביר, בליווי מצגת מדהימה, את ההרצאה הפרו-ישראלית הכי טובה ששמעתי.

כיום חוסיין עובד מטעם ארגון StandWithUs. הוא עושה הסברה בקהילות יהודיות, בכנסים בינ"ל ובקמפוסים חדורי איבה לישראל. הסרטונים שלו צוברים מיליוני צפיות וגלים של ביקורת מצד ארגוני שמאל ומוסלמים ברחבי העולם. באומץ רב ובמיומנות, חוסיין הודף באנגלית ובערבית טענות נגד הציונות ונגד ישראל ועושה שירות נדיר מסוגו ליהודים בכל העולם. אין מי שמתאר טוב ממנו את האיום הנשקף על העולם המערבי בכלל וישראל בפרט כתוצאה מהסלחנות כלפי האלימות והשנאה בחברה המוסלמית.

צפו בסרטון שלו: "איפה הם המוסלמים המתונים?" (ראו גם באתר מידה):

יום ראשון, 19 בינואר 2020

שיחה עם יהודה גליק | זו התכנית לבניית בית המקדש

– "ר' יהודה, בוא שניה נדבר תכל'ס. איך תבנה את בית המקדש? מה נעשה עם כיפת הסלע?"

– "פשוט מאד: לגבי כיפת הסלע, שהיא בעצם כיפת זהב, לא צריך לפרק כלום. המקום יישאר כמות שהוא. גם המוסלמים קראו פעם למקום 'בית אלמקדס' והוא ימשיך להיות בית התפילה שלהם, וגם שלנו, וגם של כל העמים. עם הכיפה והכל. זה לא יהיה בית מקדש ספרדי או אשכנזי או יהודי או נוצרי, אלא בית ה'. היהודים ינהלו אותו על פי התורה. והמבנה המפורסם, שהוא לא מסגד, יהיה התשתית לבית המקדש השלישי".


– "למה שהמוסלמים יוותרו על אחד הסמלים שנחשבים לאחת היצירות האדריכליות המפוארות של התרבות המוסלמית? הכיפה הרי הפכה לסמל הלאומיות הערבית הפלסטינית!"

– "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים. זה רעיון אוניברסלי. צריכים לשכנע את הערבים. לתבוע מהם למסור לנו את הנכס".

– "נניח שהמוסלמים משתכנעים, כמה מהליך בניית המקדש הוא שמיימי-אלוקי וכמה ארצי? במילים אחרות, איך נעביר את זה בוועדות התכנון?"

– "בניית בית המקדש היא תהליך ארצי לחלוטין. בונים אותו כמו שבונים כל בניין. עם קבלן ומהנדס ומנופים. לא צריך משיח על חמור ושום דבר לא ייפול עלינו משמיים. אפשר אפילו לקחת פועלים זרים, בעולם בנו בניינים מורכבים מאלה".

– "ומה לגבי התשתיות מסביב?"

– "צריך לבנות עוד חדרי מלון בירושלים. צריך לדאוג לשירותים ציבוריים לרווחת העולים לרגל. בהחלט זה צריך להיות חלק מהתכנון".

– "וקרבנות?"

– "מקדונלד'ס הורגים 40,000 ראשי בקר בשנה, ראית מישהו שמפגין נגדם? וכמה תרנגולי הודו נשחטים בחג ההודיה? לא ראיתי שהתרנגולים האלה עשויים מפלסטיק. גם אנחנו נקריב פרים ואילים וכבשים כפי שציוותה התורה".

– "ומי יגיע לבית המקדש?"

– "תביא את את כל החבר'ה מדאלאס, יהודים, אנווגליסטים, מוסלמים ואסייתיים. ללא הבדלי גזע, דת ומין. משרד התיירות יצטרך להיערך לזה".

– "אז איפה מתחילים?"

– "בסאנדיי 7:30 בבוקר אני הולך להרצות לקהל גדול בכנסיית 'ניו-מאונט ציון בפטסיסט' בדאלאס, אתה מוזמן".

– "אם מתפללים שם שחרית אני בא".

– "נו".

– "עזוב, תן לי להרים טלפון לכמה קבלנים ישראליים, הם כבר ידאגו לבנות את בית המקדש במחיר מופקע ובלי חשבונית".

* * *

תודה רבה לחבר הכנסת לשעבר יהודה גליק שבא להרביץ תורה בדאלאס וענה בלי היסוס על כל השאלות הקשות (שהפכו לתשובות קשות עוד יותר)

יום שלישי, 7 בינואר 2020

לטבוע במעלית | השטן לא היה מצליח לחשוב על אסון נורא מזה

מהטרגדיה המחרידה שם במעלית יש רגע אחד, מפחיד, שלא יוצא לי מהראש.

דין שושני רואה מחלון הדירה את הגשמים העזים וקטסטרופת הניקוז. הוא אומר לבת-הזוג שלו שכדאי לרדת לחניון להזיז את הרכב כי כמות גדולה של מים עשויה לחדור לחניון. הם לוקחים את המפתח ובאינסטינקט טבעי לחלוטין יוצאים מהדירה ישר למעלית. אין להם מושג מה קורה שם למטה כי למה שיהיה להם. בטח חשבו שאם המעלית עובדת אז כנראה הכל בסדר. הם נכנסים למעלית, לוחצים על מינוס-אחד ומתחילים לרדת.

ואז יש הרגע הבלתי-נתפס והמחריד הזה. כשהמעלית מגיעה למינוס-אחד, החניון כבר מוצף בלפחות 15 סנטימטר של גשם. המעלית למעשה פוגשת בריכת מים בקומת החניון ומפסיקה מיד לעבוד. דין וסתיו בוודאי שומעים את ההתנפצות המבהילה הזאת, את הנחיתה המבעיתה של המעלית היישר לתוך המים. תוך כמה שניות החשמל במעלית מפסיק לעבוד, ופתאום חושך מוחלט. דין וסתיו כלואים במעלית בלי חשמל, כשמים קרים מחלחלים במהירות דרך החריצים ומתחילים לטפס לגובה הברכיים. זה פחד משתק שלא קיים גם בסיוטים הכי גדולים שלנו. לטבוע בתוך מעלית, גם השטן לא היה מעלה על דעתו מוות מצמית שכזה.

מה שקורה אחר-כך בוודאי עבר בראש של כולנו. הדפיקות ההיסטריות על דלתות המעלית, הזעקה לעזרה, הצרחות, האימה, הניסיונות לשבור, לדחוף, לעקם, למצוא מפלט, ללחוץ על הכפתורים, להילחם בכל הכוח עם הדלתות הארורות האלה שסוגרות לך במהירות את החיים. הרצון ההדדי של בני זוג להציל אחד את השני בדקות המסויטות האלה. לראות את מלאך המוות מתקרב במהירות ולטבוע בחוסר אונים מולו. והמים הקרים שממשיכים לטפס במהירות, למותניים, לבטן, לחזה, לצוואר, לסנטר ואז לפה, לאף ולעיניים. והבכי האחרון. והשקט.

יום רביעי, 1 בינואר 2020

כל יהודי ירא שמיים חייב לחגוג נובי-גוד!

שלום לנו הנוביגודיסטים וסְנוֹבִים גוֹדוֹם, שזה "שנה טובה" בישראלית-רוסית. הראש עדיין קצת מסוחרר כי עשינו טוֹאוּסְט בשביל פוטין, טואוסט בשביל מאמא רוסיה, טואוסט בשביל סבתא ועוד כמה כוסיות סְנַאסטוּפָיוּשִים לשנה החדשה. אבל מי מרגיש בכלל? נובי גוד זה חג עממי ומה יותר עממי מכמה כוסות אלכוהול. הרי כתבו חז"ל במפורש שמי לא ראה שמחת נובי-גוד לא ראה שמחה מימיו.

אז נשתה עוד כוסית ונלך ליהנות מהיוֹלְקָה המקושטת, שזה עץ אשוח במרכז הסלון, מנהג עתיק יומין שקשור למאמא רוסיה ולאהבה לעצים. היולקה מפיצה חמימות כשבחוץ מינוס 20 מעלות. צעצועי זכוכית ובובות מחכים בארגזים כל השנה בכדי לשמח את לבב כולם בחג השנה החדשה. בגלל זה אתם הישראלים חייבים להתחבר ליוֹלְקַה, כי מה יותר ישראלי מחיבור לטבע ולעצי אשוח מקושטים.

עוד מעט סנטה קלאוס ונכדתו, כלומר דֵד מַרוֹז וסְנֵגוּרָצְ'קַה, יבואו לחלק מתנות. הם יתגנבו בחשאי, כשכל בני הבית ישנים, ויניחו את המתנות מתחת ליולקה. סטאלין הורה כי סבא כפור ילבש אך ורק מעיל בצבע כחול, כי בנצרות – שאליה כמובן אין לנו שום קשר – הוא לובש אדום. ברוסיה סנטה אדום זה פוּי, כי סנטה הרוסי, דֵד מַרוֹז, הוא בכלל קומוניסט שלבש כחול וכחול ולבן זה הדגל שלי כמו הים והמדבר. 

על השולחן מזַאקוּסְקַה – מאכלים עממיים שאפשר למצוא בכל בית יהודי, כמו קוויאר, שינקן, פירות ים, נקניקיות, נקניקים מזרח-אירופיים ודליקטסים. אוכל כל כך פשוט ואותנטי שמשתלב נהדר עם המטבח המזרח-תיכוני. הרי גם אבותינו במצרים התבכיינו ללא הרף בזוכרם את הדגה ואת הפְלוּשְקי ואת הגוֹזִינַאקי ואת האוֹפוּשְקַה ואת החוּלוֹדֵיֵיץ אשר אכלו בברית המועצות.

אז מה אתם בכלל יודעים הישראלים? ברוסיה הנובי-גוד היה סמל למשפחתיות, אהבה וחגיגה. זה החג הלא-קומוניסטי היחיד שסטאלין הרשה לחגוג אחרי שמיגר כל דתיוּת באשר היא. ומה יותר טבעי ליהודי לחגוג דווקא את החג הזה? הוא מסמל אינסוף געגועים לקומוניזם הנפלא של מאמא רוסיה, איך שלחו יהודים לגולאג בחסות האתאיזם המדיני (גוֹסַטֶאִיזְם) ואיך חיסלו כליל את היהדות בשבעים שנות השלטון הסובייטי. ממש הגשמת חזון הנביא קרל מרקס שכתב בכתבי הקודש: "המסקנה הסופית לבעיה היהודית היא ביטול היהדות". יחי סטאלין! יחי הבולשביזם! תחי שלילת הדת! 

לכן מעכשיו גילו יהודים, שישו ושמחו בשמחת הנובי-גוד. זה בסך הכל חג בחיק המשפחה שמתקיים בליל ה-31 בדצמבר. ומה עם סילבסטר? פִּיזְדטץץץ סילבסטר! בכלל אין קשר לסילבסטר, ישו או נצרות. זה הכל רק סיבה למסיבה, כיף יהודי טהור. כולם צריכים נובי גוד, כפי מסורת ישראל סבתא, כלומר בבושקה. יש כבר מימונה ויש סיגד אז למה לא נובי גוד. אפילו סטאלין אמר שזה חג לא-דתי ובברית המועצות זה היה חג החירות – ממש כמו הפסח הזה שלכם – אז למה לעשות סיפור מכמה עצי אשוח, בלאט.



פורסם באתר ערוץ 7:
https://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/20158

יום שלישי, 31 בדצמבר 2019

הנה 12 תזכורות שקיבלתי בדרך מדאלאס לישראל

אז קפצתי לביקור מולדת עם כל הפּמליה: מדאלאס לניו-יורק ומניו-יורק לישראל, סיפור של איזה 35 שעות, 10 מזוודות ו-4 טרמינלים. אח שלנו מתחתן, דאלאלה דאלאלה. הנה כמה תזכורות שקיבלתי בדרך מדאלאס:

+ האוכל בישראל נפלא. לפחות בהקשר הזה המזרח-התיכון עשה לנו רק טוב. באמריקה האוכל מתוק מדי, משמין מדי ולא טרי. יש להם נטייה לתקוע תבלינים בלי קשר למנה, ובכללי – לולא המהגרים שתרמו לקולינריה המקומית, האמריקאים – בכל גיל – עדיין היו תקועים בשלב האיזה רוטב להוסיף למקדונלדס.

+ הומה פה. ישראלים, בגדול, הם אנשים של בחוץ. הקניונים, הרחובות, מרכזי הבילוי, אתרי הנופש – הכל מתפקע מבני אדם. אמריקאים הם אנשים של בית. הרחובות בארה"ב שוממים, וממילא ברובם אין בכלל מדרכות. אפילו מרכזי הקניות פשטו רגל מאז שאמזון סיפקה לאמריקאים את תאוות הקניות שלהם.

+ צפוף פה. אולי בגלל שהשטח שלנו קטן פי 31 מהשטח של טקסס לבדה, אבל בעיקר בגלל הריכוז הבלתי-נתפס של הישראלים בנקניק הצר שבין הקו לירוק לים התיכון.

+ לא מאד יקר פה. המחירים ברוב המקרים סבירים, עד שזה מגיע לדיור.

+ ישראלים חיים בבניינים, אמריקאים חיים בבתים. ואל תגידו לי שבניו-יורק ולוס אנג'לס יש גם דירות כי שם זה לא אמריקה האמיתית.

+ כיף פה. הילדים שלנו נהנים מכל רגע. הטראפיק המשוגע של ישראל הוא גם סוד קסמה. אין פה רגע דל.

+ הפקקים, אוי, אינסופיים. מאיפה בדיוק הגיעו כל המכוניות האלה לעזאזל?

+ מצחיק פה. סוף סוף אפשר לזרוק איזו דאחקה בלי לחשוב איזו קבוצת מיעוט עלולה להיפגע.

+ ישראלים אובססיביים לחדשות. אוכלים ynet לארוחת בוקר ומזריקים mako לוריד. באמריקה מדליקים חדשות בשביל שני נושאים: ספורט ושוּטינג.

+ אותנטי פה. לעומת תרבות הפייק והחיוכי פלסטיק של אמריקה, לישראלים אין שריר בלשון. לא דופקים חשבון לאף אחד. אל תתלהבו, הרבה יעדיפו דווקא את הפייק-נימוס ואת החיוכים המזויפים על פני הדוגריוּת המוגזמת של הישראלים.

+ שכונה פה. ניסיתי פעם לתרגם לאמריקאי את כינויי החיבה "כפרה", "מאמי", "חיימשלי" ו"עיניים". אמרתי לו שכולם אומרים את זה לכולם. "אתם בטח אוהבים אחד את השני", הוא תהה. ובכן, לא, אנחנו לא סובלים אחד השני ועדיין, כל ישראל חיִימִים.

+ ישראל היא טלנובלה. כל שעה נרשם פה פרק חדש. הטירוף היומיומי הוא מה שהופך את המקום הזה למה שהוא. זה גם למה אלפי ישראלים חוזרים הבייתה: כי חי פה, כי חם פה, כי קורה כאן משהו שבשום מקום אחר אי אפשר למצוא.

יום חמישי, 12 בדצמבר 2019

Torah Tweet: Jacob, Esau and Disney's "Frozen"

Almost all of my students have seen the movie Frozen. With catchy songs, heartwarming tales and scenes that make you smile, Frozen immediately became a family favorite. It is not surprising that Frozen II is the biggest blockbuster now in the world. And indeed, when the movie came out, my daughter dragged the entire family to the closest theater.

There are many lessons to be learned from the adventures of Arendelle’s citizens. Love, freedom, feminism, forgiveness, friendship are motifs we can find in many of Disney’s movies, but one lesson I took with me to this week’s parasha.

Elsa thought that letting all her power out would feel liberating. And it actually did, for a little while. As she climbs the north mountain, she sings, right before the unforgotten chorus of Let It Go: “no right, no wrong, no rules for me: I’m free!”.  Soon she realizes that true freedom lies in celebrating the truth. She only found peace when she returned to her position as queen and found her responsibilities, this time with her family and friends to support her. Frozen shows us that freedom is not the absence of rules, as the motto of numerous institutions states (in Latin): “Veritas vos liberabit”, the truth shall set you free.

I often ask my students to describe the biblical characters that are taught in class, based on today’s reality: How would Moshe look like if he was born in this era? How would Kind David would look like, as a worshiper and a musician? And my favorite one: How would Esau be as a middle-school student? Their answers are always surprising. Esau seems to them to be the hippie who goes out and hunts, doesn’t value his birthright, doesn’t care about his future, can’t wait for dinner and calls the stew the color "red” – apparently more “free” than his brother Jacob who sits in the tent and learn.

Esau, indeed, was free from the burden of birthright. It took him many years to realize his mistake and to see that life without responsibilities and goals is a life with no purpose. Esau understands lately the significance of birthright, brotherhood, family, and blessings, and starts a race against time to reach these lost values. When he meets Jacob, he knows that it's already too late.

Rabbi Judah Halevi (1075-1141), a Spanish poet and philosopher, wrote: “The slaves of Time are slaves of slaves / the slave of God alone is free” (עֶבֶד ה' הוּא לְבַד חָפְשִׁי). Faith and commitment to G-d will set you free. The Tanach also describes the Jews being rescued from the bondage of Mitzrayim in order to enter the service of G-d.

Elsa and Anna, as well as Jacob and Esau, show us that liberty and responsibility are inseparable. Life of commitment is a necessary condition for a free society to prosper and a meaningful existence. Having responsibility gives a sense of purpose and makes us part of creating a better world.

יום שני, 2 בספטמבר 2019

שליחות פרק ג' | ממשיכים לדאלאס טקסס


אחרי פרק מפואר בלוס אנג'לס - החלטנו להמשיך את השליחות לעוד עונה בדאלאס טקסס. הקצב כאן שונה, התרבות אחרת, והקהילה נחמדה ומסבירת פנים. הילדים ציפו שנגור בחווה עם קקטוסים, אינדיאנים וקאובויס במגפי בוקרים, עד שגילו שהטמפטורה הממוצעת בקיץ כאן היא 38 מעלות בצל.
.
אנשים מטקסס הם לא אמריקאים, הם טקסנים. יש להם זהות משלהם. חשוב להם שידעו את זה, ולכן דגלי טקסס העצומים - משהו שלפעמים שיכול לכסות בניין - פופולריים כאן יותר מדגלי ארה"ב. הם נחמדים. במקום היי הם אומרים howdy, וכשמישהו מחרטט אותם הם אומרים במבטא דרומי "all hat and no cattle", כלומר כולו פוזה וכובע ומגפיים אבל ת'כלס אין לו שור אחד בעדר. המילה החביבה עליהם היא "sorry" והם ישתמשו בה גם אם סתם חלפו על פניך ברחוב. הם לא יגידו סתם "כן" או "לא", זה תמיד יהיה "yessir" או "nosir", ובסוף: "thank you sir", תוצאה של נחמדות יתר.

עוד לא פיענחנו מי ירה בג'יי אר, אבל דבר אחד בטוח: יש הרבה מועמדים פוטנציאליים. שמישהו יאהב אותי כמו שהטקסנים אוהבים את הרובים שלהם. חלק מחזיקים בבית מחסן אמל"ח שלא מבייש בה"ד 6. או כפי שמישהו אמר לי: "למה גבר צריך שני כיסים בג'ינס? אחד בשביל האקדח ואחד בשביל האקדח השני". זה גם למה הוא צריך שלייקס, אגב.

בדיחה מקומית כאן שואלת למה ילדים מדאלאס מתים משתיית חלב? כי הפרה נופלת עליהם. טקסנים אוהבים את הבקר שלהם, ובעיירות הקטנות תראו סוסים, פרות בצבעים שונים וגדיים מסתובבים בכיף. החיה הכי מגניבה היא בלי ספק ה-"Texas Longhorn" - שור עצום מימדים עם קרניים ארוכות שגדלות אופקית. זה גם השם של קבוצת הפוטבול המקומית, עוד טירוף שמזרח-תיכוניים כמונו לא יבינו לעולם.

בינתיים זה נראה מבטיח. הרבה עבודה יש לפנינו. אנחנו נמשיך להתגעגע לחברים ולמשפחה. בהצלחה לכולם עם הספטמבר ובתי הספר. ד"ש ונשיקות 😘

יום רביעי, 3 ביולי 2019

How to Make a 3D Printed Kiddush Cup with Your Students?

This is one of the projects that I am most proud of. We took a group of 6th graders and we let them design their own Kiddush cup. Each student was responsible for his cup from the beginning to completion. From modeling their own Kiddush cup based on their own taste and preferences to eagerly printing it with the 3D printer.



The project started with an introduction about the three dimensions, or in short: 3D. We had an interesting theoretical discussion about a world with only two dimensions – how it would look and why it is impossible.

While the students realized the necessity of three dimensions, we had a conversation about printers – what are we be able to print and how printing changed the world around 500 years ago in the global spread of the printing press.

The next step was to describe the process of 3D printing. This technology spreads out quickly but still has limitations that the students should be aware of. We watched short clips of different 3D printers, and saw how houses can be built with 3D humongous printers. Even a 3D heart was printed recently in Israel!

At this point, the students were ready to hear about our unique project. In our school, each student has their own device. We used a popular system called Tinkercad, which has shown itself to be a kid-friendly and very intuitive. For teachers, Tinkercad is ideal since it gives the teachers a management tool for classes, which the teacher can edit (“tinker”) and help the student.

An essential part throughout the learning process is the fun and creativity involved when students play around with the apps. Once the have finished creating their first model – the sky was the limit. The kids loved playing around, creating models and building their own 3D models, even when they knew that their models wouldn’t be printed.

The students used their imagination, creativity and innovation. For them it was a great opportunity to create something from scratch, to relate that to their Jewish world, and to get a useful Kiddush cup.

We all said L’chaim together!



Posted here:

http://nleresources.com/2019/07/how-to-make-a-3d-printed-kiddush-cup-with-your-students/#.XhwWuEdKjIU

יום שלישי, 18 ביוני 2019

מה זה אלוהה?

אלוהה (Aloha) היא מילה בשפה ההוואית שלה משמעויות רבות: חיבה, אהבה, חמלה, רחמים, שלום וגם להתראות.

בכל מקום בהוואי - אלוהה. אין משפט שלם בלי אלוהה.

מדינת הוואי היא כמובן מדינת אלוהה.

היום אמרו לנו שזו לא סתם מילה: אלוהה היא the word of god, המילה של אלוהים.

״ולא משתמשים באלוהה יותר מדי״, שאלתי.

״לכל אחד יש את האלוה שלו, גם אצלכם משתמשים בו יותר מדי״.

יום חמישי, 11 באפריל 2019

בכף הקלע | נשבר הלב לראות את שקט ובנט

לא יודע איך תיגמר סאגת בנט ואחוז החסימה, אבל דבר אחד בטוח: זהו אחד מעינויי הדין המייסרים שהיו אי-פעם בפוליטיקה הישראלית.

מסכנים בנט-שקד. תלויים בין שמיים וארץ, נתלים בכמה מאות קולות שיכולים לחרוץ את דינם. ברגעים האלה תולש בנט בוודאי את שערותיו המטאפוריות. יושב מול המחשב ומרפרש את אתר הבחירות כל 30 שניות. ממתין בכליון עיניים לתוצאות הלילה ב-12. כל שביב קול נוסך בו ובשקד תקווה, כל פתק מפיח בהם רוח חיים. דקות מורטות עצבים של תקווה ואכזבה, של ירידה ועלייה, של כן ולא, של להיות או לחדול. לא יודע איך הלב שלהם עומד בעומס הזה. יותר גרוע ממוות קליני.

כואב לראות את הזוג הזה נופל מאיגרא רמא ("בנט לביטחון וכו'") – למבטים נואשים ופוסטים קורעי לב. לא זוכר מקרה קיצוני כל-כך של חיים ומוות ביד הקלפי בבית הספר העממי במעלות-תרשיחא. בנט גם יודע שהבוחרים באמת רצו שייבחר לכנסת, ושיש אחוז נכבד בעם שחושב שמפלגת הימין החדש מביאה איכות לכנסת, ושבאמת הוא ושקד ראויים לשבת בשולחן הממשלה – אבל בחלומותיו הפרועים לא חלם שהקשית של נתניהו עשויה להפוך לזריקת רעל למפעל חייו.

בנצרות הקתולית יש מושג שנקרא "לימבו". בתשחצים מוצאים את המילה תחת ההגדרה "אזור בין גן עדן לגיהנום". לא פה ולא שם. אלה הנשמות שיושבות על הגדר, מסתכלות ימינה ורואות את גן-עדן, מסתכלות שמאלה ורואות את גיהנום. מקום מר; של חוסר ודאות, חוסר מנוח, של ספק, של "מה אם הייתי" נצחי. גם הקבלה מספרת לנו על צערה של כַּף הַקָּלַע – המקום הזמני שבין גיהנום לגן-עדן – אבל בואו נשאיר את זה לקונוטציות אחרות.

והקמפיין שלהם, אוי, איזו עוגמת-נפש. כמה רעש סביב הקמפיין. היונה המסכנה ההיא בכיכר רבין. שיר הפרידה מבג"צ (כמה אירוני). ההקבלה הלא-ראויה בין בג"צ לחמאס ("תנצח על בג"צ, ינצח את חמאס"), כאילו שהמילה "לנצח על" מקבלת משמעות מעודנת יותר. והבושם: שפריץ אחד יותר מדי, ושקד בתפקיד היפהפיה שהורעלה על-ידי המכשפה המרשעת שנקראת אחוז החסימה.

איך נפלו סרוגים, המגזר שמאבד הכי הרבה קולות בכל מערכת בחירות מאז שנת תשכ"ח. איך אנחנו עשירים באידיאליסטים, בחדורי מטרה, בתותחים – אבל מלאים גם במגזריות, בבדלנות, בפלגנות, ביהירות – בחוסר יכולת להתאחד בקלפי. 4 מנדטים בלחץ למגזר הכי פטריוטי במדינה. ממש בושות הפעם. שוב בזבזתי מעטפה (כפולה!) על תקוות שווא. לא נורא; אולי בבחירות הבאות איחוד מפלגות הימין יתפצל חזרה לתתי-סיעות ואז נדע שלפחות לא היינו קרובים לאחוז החסימה, מה שיעניק לנו בוודאי תחושת הקלה.

יום רביעי, 10 באפריל 2019

בנט לא עבר את אחוז החסימה? מצוין, משהו חדש מתחיל

אני מחבב את בנט. אני חושב שהוא בחור טוב. קצת שחצן, אבל בגדול הוא באמת אחלה גבר. ולמרות שאני אוהב את בנט - אהיה שמח בשבילו אם לא יעבור את אחוז החסימה, אם אדע שהקול שלי בבחירות הלך לפח. לא שמחה לאיד, כמובן, על הקמפיין הזחוח והנטישה הנבזית של הבית היהודי, אלא שמחה ש - אם להשתמש במונחי בנט - משהו חדש מתחיל.

מה מתחיל?
אני מאמין שבנט הוא מנהיג, ומנהיג צריך לחטוף אגרוף בפרצוף.
מנהיג צריך ברזומה כישלון אחד מהדהד, מטלטל, מפואר. כאפה חזקה לפנים.
ומנהיג כבנט, שחשב שלעולם חוסן, היה חייב דחוף אחת כזאת. מי שהחזיק מעצמו ווינר שלא נכשל, ושהאמת אצלו בכיס, לא יוכל להיות מנהיג. גם אצל נתניהו מהדהדים בראש כמה כישלונות, שאכן הפכו אותו למנהיג טוב יותר.

ועכשיו בנט יישב קצת בבית ויחשוב איך חוזרים לפוליטיקה. יהיה לו קל מתמיד לרדת מהעץ עליו טיפס.

▫ ▪ ▫

בנט ירוץ בפריימריז של הליכוד בבחירות הבאות. הקמפיין שלו לא יהיה ״חוזרים לבית האמיתי״ כי המילה ״בית״ תזכיר לכולם איך נטש את ביתו הקודם. הוא יחזור צנוע, מאופק, בלי הצהרות ״בנט לביטחון״, כי בליכוד לא אוהבים טיפוסים שמחלקים לעצמם תיקים לפני שיש ממשלה. הוא יחזור וידחיק את משקעי העבר עם שרה, ולא יתדלק את התקשורת ברומן העגום שלו איתה. הוא יחזור בלי איילת. מציע לשניהם לצאת לדרך עצמאית. הפוזות של דתי-וחילונית לא מרשימות אף אחד בליכוד המעורב ממילא. וגם שקד היא רובוטריק מיומן שכבר פועל עצמאית ולא צריך עוד את הגיבנט.

וכשבנט יבנה את עצמו מחדש הוא כבר יהיה מבושל. הוא ישתמש בניסיון הבטחוני שלו, בקשר עם המצביעים, בנמרצות, בתזזיתיות, בעדכניות, באנגלית, בחכמת החיים וביחסים הטובים עם התקשורת, כדי להתבסס בליכוד כיורש של נתניהו. בעידן פוסט-ביבי יהיה לו סיכוי לא רע להתברג כמועמד בעשירייה הראשונה בליכוד, ומשם בעתיד אולי כמועמד לראשות הממשלה. מירי רגב בטח תאשר שהוא האשכנזי שבליכוד אוהבים לחבב.

הוא ילמד להסתחבק בליכוד ולהשתחל לתמונות הסלפי הנכונות. הוא יהיה פחות סחי, כן - כך הוא הגדיר את עצמו לפחות בארבעה ריאיונות. הוא יהיה פחות הייטק ורעננה ויותר מחנה-יהודה ועפולה. הוא יהיה פחות אח מלאכותי ויותר ליכודניק עממי, לפחות למראית עין. היא יהיה הגרסה המשודרגת לניר ברקת, ויזכור שאין קיצורי דרך כדי להיות פה ראש ממשלה. הוא יהיה מוכן יותר, מנוסה יותר והכי חשוב: למוּד כישלון.

▫ ▪ ▫

אז ברכותיי נפתלי בנט - Naftali Bennett אח יקר, משהו חדש מתחיל.

יום שישי, 22 במרץ 2019

נורוז מובארק לכל החוגגים! ברכות לכל האחים הטובים שלנו באיראן

Now that spring is here, it's time to say "Happy New Persian Year" - Nowruz Mobarak - and Happy Purim to the Iranian community in L.A!

🌿💐🌳

עוד מעט סוגר שלוש שנים באל.איי, כבר למדתי שמרכז העניינים פה עובר דרך הקהילה האיראנית.
היום חוגגים פה נורוז, ראש השנה הפרסי, אז נורוז מוברק ופורים שמח לכולנו!

יום חמישי, 24 בינואר 2019

איך לצאת לחופשה עם ילדים? שאלה טובה, הנה התשובה

הורים אבודים וטובים שואלים: כיצד לצאת שפוי מחופשה עם ילדים? כולנו כמובן יודעים על מה הם מדברים: יום במשרד עם הבוס יכול להיות בילוי מענג לעומת 4 שעות ברכב דחוס בילדים וצרחות. אכן, הורים רבים מסיימים חופשה עם קטנים כשהם תולשים זיפים עם פינצטה.

התשובה, רבותיי, היא שכולנו טועים: מחכים לחופשה בעיניים כלות, ואז יוצאים אליה עם הילדים במחשבה שהנה, הגיע הזמן לנוח. וזו טעות ענקית. כי לאלה שיוצאים לנופש עם הילדים - מחכה מפח נפש שנתי במחיר מופקע. בקבר אולי תנוחו, בחופשה ידידיי באתם לעבוד.

**
למה אני מתכוון?
נכון כשאתה בעבודה - אחרי 8 שעות זה נגמר? אז בחופשה אתה עובד 24 שעות ברצף, בלי הפסקת קפה ובלי הפוגה לצהריים.
כשאתה בעבודה - יש לך תפקיד מוגדר, אתה די יודע מה לעשות. בחופשה, מחכים לך מאתיים תפקידים שלא היו חלק מההכשרה, החל ממאלתר ארוחות-בזק וכלה במפעיל לגיל הרך.
כשאתה בעבודה – יש לך בוס אחד ויכול להיות שאתה אפילו הבוס של עצמך. כשאתה עם המשפחה, אתה לא מפסיק לקבל פקודות: אתה פועל אחרון בשרשרת המזון.

**

לכן, קבל/י עצה:
לפני חופש עם הילדים - הכן עצמך לקרב.
צפה לגרוע מכל.
תנמיך ציפיות למינימום.
הכן טישיו לנזלת, שקיות הקאה, משחה לאדמומיות בישבן, טיפות אוזניים, קלטות עם שירי רינת, מסכים מכל הסוגים, מזוודות עם בגדים להחלפה, סט הפעלות בשליפה וסבלנות של פיל.
תתכונן למשרה מלאה. תחשוב שאתה ביום הראשון במשרד. במילואים למען המולדת. בשירות לתועלת הציבור.

**

כעת, אחרי שפניך לגרוע מכל - אפשר מכאן רק לעלות. אם באמצע טירונות במדבר היו מציעים לך ארטיק קר - היית מבסוט, נכון? ככה תסתכל על החופשה שלך. נהנית מטיול טוב? הרווחת. היה לך רגע נחת באיזה פארק? קבל בונוס. הילדים לא השתמשו בשקיות הקאה? יפה, שודרגת!

**

בסוף היום, כשכולם הולכים לישון, אתה תזכור שהתכוננת לטיול הזה כמו מטורף; אבל אולי חוץ מכמה מריבות של הילדים שהיו נודניקים מדי פעם - היה באמת נהדר. לא פיתחת ציפיות לקראת הנופש – והנה דווקא הכל תיקתק ואפילו נהנית מכמה מקומות יפים עם הילדים. רווח נקי.

**

וכשחוזרים הבייתה, תיזכר בהורים שלך שתמיד אמרו שאחרי חופשה עם האחים שלך הם צריכים איזה נופש הגון.


יום חמישי, 29 בנובמבר 2018

איילת שקד בלוס אנג'לס!

איילת שקד הצליחה לכופף את האליטה המשפטית, את בג"צ ואת דינה זילבר - אבל סוד קסמה הוא בתמיכה העצומה שהיא זוכה לה: היום הלהיטה לבבות רבים בלוס אנג'לס ועשתה שירות גדול לעם ישראל. תודה רבה!

יום ראשון, 4 בנובמבר 2018

ברוכה הבאה אַדְוָה אֶסְתֵּר

אַדְוָה אֶסְתֵּר.


למה אַדְוָה?

אדוה היא גל שקט, קל, עדין, לא סוער.

המילה אַדְוָה מופיעה לראשונה בתלמוד. יש שם סיפור מופלא –
כתוב: "מִי שֶׁלֹּא רָאָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּבִנְיָנוֹ לֹא רָאָה בִנְיַן מְפוֹאָר מֵעוֹלָם".
עד כמה היה מפואר?
כשהורדוס שיפץ את בית המקדש, כך מסופר, שובצו בקיר החיצוני אבני שיש – שיש כחול ושיש לבן. אבני השיש האלו היו קבועות בחומת המקדש באופן לא אחיד: שורת לבנים אחת הייתה קצת בולטת ושורת הלבנים שמעליה הייתה שקועה מעט פנימה, עם רווחים בין השורות, כדי שהלבנים יוכלו לקבל סיד. הכותל שהתקבל בסוף היה בעל מראה גלי, לא שטוח.

הורדוס ראה את קיר השיש החיצוני והתאכזב. הוא לא אהב את המראה הלא-אחיד של אבני השיש, ורצה משהו נוצץ. הפתרון שלו היה קצת יומרני: בואו נצפה את כל הקיר החיצוני של בית המקדש בזהב, הציע הורדוס, וכך נעניק לו מראה אחיד, ללא מגרעות. החכמים שמעו את ההצעה – המפתה יש לומר – וענו לו כך: "עזוב את הכתלים והשאירם כך, שהם נראים כאַדְווֹת" – כגלי ים שקטים ורגועים (מסכת סוכה דף נ"א ע"ב).

זה סיפור יפה. הורדוס רצה נוצץ, מבהיק, ראוותני. חז"ל העדיפו את המראה הטבעי, הפשוט, הסולידי, של קירות המקדש החיצוניים. דווקא שורת הלבנים הגלית, בצבעי השיש הכחול והלבן – צבעי הציצית – קסמה להם. חז"ל ידעו שפְּנִים בית המקדש היה מלא בזהב – המנורה, המזבח, הכרובים ואפילו חלק מהקירות היו מחופים בזהב; מאה אלף כיכרות זהב הובאו לבניית המקדש. אבל מבחוץ – חכמים העדיפו דווקא את המראה העדין והלא-נוצץ – מראה האַדְווֹת השלוות, מראה הים הכחול-לבן, ולא את הזהב.

המסר חזק: כלפי פְּנִים – בית המקדש הוא כולו פאר והדר, כולו זהב. כלפי חוץ – הוא אדוה שקטה. כמה סמלי, דווקא הכחול-לבן נראה בעיני חכמים נכון יותר מהזהב. אלפיים שנה מאוחר יותר, אימצה התנועה הציונית את הדגל הכחול-לבן על פני דגל שבעת כוכבי הזהב של הרצל.

▫ ▪ ▫

אדוה היא עוצמה שקטה.
אדוה זה עדינות, ענווה, חמלה, רוגע.
אדוה היא עברית יפה, לא מתייפייפת.
אדוה זה שם מיוחד, אבל לא מוזר.
אדוה מורכבת מאותיות קטנות – א,ד,ו,ה – אבל מלאות נוכחות.
אדוה היא חילוף אותיות של המילה אוֹדֶה – לשון תודה – כפי שאמרה לאה בטרם ילדה את בנה יהודה, הרביעי, כמו אדוה: "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'".

▫ ▪ ▫

השם אסתר הוא על שם סבתא אסתר שתחי'. סבתא צדיקה וישרת-דרך. אין תפילה חזקה מתפילותיה, ואין קציצה טעימה מקציצותיה.

שנזכה לשמחות!

יום שישי, 26 באוקטובר 2018

סיון רהב-מאיר וידידיה מאיר מבקרים בלוס אנג'לס!

סיון רהב-מאיר האלופה ובעלה הנסיך ידידיה מאיר היו פה לסבב הרצאות בלוס אנג'לס. סיון פרגנה לי בידיעות אחרונות - 😎 - אבל באמת, אין ראוי מהזוג הזה למלא ההערכה והכבוד.

מעבר לקסם, לכריזמה ולמאור הפנים שהזוג הזה מרעיף - החריצות המטורפת שלהם היא ממש פלא. הם התרוצצו והרצו, דיברו וצחקו, הופיעו על כמה וכמה במות - מבלי להתעייף, להתלונן או לשקוע בתרדמת ג'ט-לג. אלו הפנים היפות של המדינה, ויותר מכך: אלומת האור הגדולה ביותר היום בתקשורת הישראלית.

תודה רבה :)



יום חמישי, 27 בספטמבר 2018

המשך: אנגליידיש למתחילים

שלא תגידו שאלגרבלי לא מפנק אשכנזים, בהמשך לפוסט הקודם - אנגליידיש למתחילים. גזרו ושמרו:

מענג = geshmak (געשמאַק)
פתטי, מיותר = shvakh (שװאַך)
ראש/מוח יהודי = yiddishe kop (ייִדישער קאָפּ)
פאה = sheytl (שײטל)
התכנסות, חגיגת אלכוהול = farbrengen (פֿאַרברענגען)
עסקי אוויר = luft gesheft (לופט געשעפֿט)
בתמונה - אלגרבלי מנסה להשתלב
לפטפט = to schmooze (שמועסן)
בית כנסת = shul (שול)
ברכת המזון = benching (בענטשן)
אדם דתי = frum (פֿרום)
כוס קידוש = bekher (בעכער)
לתפוס, להבין = to chap (כאַפּן)
עין הרע = keinehora (קניינע הארע)
סבא = zeyde (זײדע)
סבתא = bubbe / bubby (באָבע)
נכד = einikel (אײניקל)
הדלקת נרות = bench licht (בענטשן ליכט)
לבריאות! = zay gezunt (זײַ געזונט)
חצוף קטן = chutzpadik (חוצפּהדיק)
משוגע = Meshuggeneh (משוגענער)
גבר-גבר = Mensch (מענטש‎)
כיפה = yamaka (יאַרמלקע)
אמממ.... ואולם, = táke (טאַקע)
לתפוס תנומה = to schlep (שלעפּן)
קופת צדקה = pushke (פּושקע)
המצב פח = okh un vey (אָך און װײ)
חלבי = milkhig (מילכיק)
בשרי = fleyshik (פֿלײשיק)
בחור על הכיפאק = leibedik (לעבעדיק)
תפילה בלי חזרת הש"ץ = heicha kedusha (הויכע קדושה)
אוזני המן = homentashn (המן־טאַשן)
רעשן = greger (גראַגער)
מדהים! = gevaldig (גװאַלדיק)
שמח = freilach (פֿרײלעך)
קריאת התורה = leining (לייענען די תורה)
פלטה של שבת = blech (בלעך)
דף גמרא = blat (בלאַט)
שבת חתן = aufruf (אויפֿרוף)

(בסוגריים המקור ביידיש)

גוט יונטף! שיחון אנגליידיש למתחילים

- "גוט יונטף"
- "גוד וואט?!"
- "יונטף"
- "סמאללה"

בדיוק כך, "גוט יונטף", מאחלים ׳חג שמח׳ באנגלית-יהודית. "יונטף" הוא יום-טוב, עוד מילה עברית שהיידיש עשתה בה שַׁמּוֹת, וזכתה לכברת דרך ארוכה על ספינות המהגרים מאירופה. זה די דומה ל"גוט שאבעס", רק שאם הולכים על תרגום חופשי זה בעצם כמו לומר "יום-טוב טוב".


▫ ▪ ▫

לפני 11 שנים נתקלתי לראשונה באנגליידיש, אנגלית-יידישאית שנטמעה עמוק באנגלית היומיומית של היהודים. השעה הייתה שעת מנחה של ראש השנה, והציבור כולו התכנס לאמירת תשליך על נהר ההאדסון במנהטן. אני, עם עוד כמה חברים טובים (שוקי, מתניה, אריאל) עשינו את השבוע הראשון שלנו במנהטן, שליחים רווקים צעירים חסרי-מושג בעיר הגדולה. לפנינו נהר ההאדסון, ויהודים טובים משליכים את חטאיהם למצולות. אחרי שהפכנו את הכיסים וניערנו את העוונות, הגבאי הרים את קולו והכריז ״davening in twenty minutes״. ואני משתומם בבהלה במילה המוזרה הזאת, ״דאבנינג״. מפה לשם, אחרי התייעצות קלה הגענו למסקנה שהגבאי התכוון ל-Diving, צלילה, ולך תדע, אולי החבורה המחורפנת כאן מתכננת לצלול יחד עם חטאיהם למצולות ההאדסון. הדאחקות, כמובן, לא איחרו לבוא:

- ״שמעת את זה, קצו, diving, חחחחח״
- ״לא ידעתי שמביאים שנורקל לתשליך״
- ״וסנפירים״

▫ ▪ ▫

כדי להיות יהודי טוב באמריקה, אתה לא יכול להשתמש באנגלית של גויים בשביל יידישקייט. יהודים לא הולכים לסינגוג אלא ל'שוּל', ולהתפלל זה לא pray כי אם daven. ברכת כהנים היא ״דוכנינג״ (duchening), מהמילה דוכן כמובן. ברכת המזון היא בנצ'ינג (benching), לתפוס איזשהו עניין זה to chap (חאפ), לפסוק הלכה זה פּסקענען, ולסעודה שלישית קוראים שלישודעס.

זה, רבותיי, הדיבור. שאריות היידיש האלה זה מה שמבדיל בין ישראל לעמים, וגם דרך קלילה לזהות את מינון היידישקייט של היהודי לפניך. בקיצור, זה ממֶש גוועלדיק!

גוט יונטף לכולם!

יום ראשון, 26 באוגוסט 2018

29 תלמידים, 29 כסאות | צפו באתגר הכסא


Watch our amazing 29 eighth-graders doing the CHAIR TRICK - an exercise in team-building and mutual trust.

How beautiful it is, that beyond the physics, the circle is built on the confidence that each teammate knows that he literally has his friend’s back.


שלום כיתה א'. זה רגע של פעם בחיים


אז גם בניה עלה לכיתה א' וזה רבותיי אומר שכבר שניים משלושתיי נמצאים בבית ספר, או במילים אחרות – אבא מוברג חזק בוועד ההורים. ולוּ יְדַעְתֶּם מי זה בניה, ודאי הייתם אומרים שהדבר הפריך הזה יישאר תינוקי מתוקי לנצח – אבל הנה, גם הרך שבילדים לומד צ'יק צ'אק דבר או שניים וכבר יש לו מה להגיד (באנגלית) בנוגע למדיניות האייפד בבית ולמה אין שניצל ואורז לארוחת צהריים, ועוד רגע חטיבת ביניים ואז תיכון ובזמן שאני מקשקש פה הוא בטח כבר לקח לי האוטו.

אז הפעם התכוננתי למאורע הזה, ועשיתי מעשה:

עצרתי.

עשיתי צילום מסך.

נצרתי את הרגע, נשמתי את כל אשר סביבי עמוק לריאותיי, והרהרתי: "חשוב רגע על הזמן, זכור את השניות האלה, הסתכל על מה שקורה עכשיו, איך הבן שלך עולה לכיתה א', איך הוא גָּדֵל, עצור את ההקלדה האינסופית של המוח ועשה 'שמירה בשם' בצורה מסודרת כמו שעושים בוורד, ופשוט תספוג לתוכך את עצם הרגע".

זו שמירה יזומה במאגרי הזיכרון. היא נהדרת, באמת, היא מאפשרת להעניק לרגעים קסומים את מקומם, לסמן אותם, לייחד בראש מעין נקודות על ציר-הזמן בתוך בליל הנתונים הבלתי-פוסק שמתכנס לנו במוח.

אז שָׁלוֹם כִּתָּה א', ובהצלחה לכל ההורים (התלמידים כבר יסתדרו)!