יום רביעי, 18 בדצמבר 2013

משה לדור – סיומו של עידן בפרקליטות


תשע וחצי בערב בלשכה הירושלמית של פרקליט המדינה היוצא, משה לדור. מסביב לשולחנו הארוך יושבת סוללת פרקליטים, תשושים מעוד יום עבודה עמוס, מתים לחזור הביתה. כולם שוברים את הראש כבר שעתיים בניסיון לפצח איזה תיק. לדור, כהרגלו נותן לצדדים להשמיע טענותיהם, להתגושש במשך דקות ארוכות, בבחינת 'ישחקו הנערים לפנינו'. לא ניכר עליו שזהו הדיון השישי שהוא מנהל באותו היום. נדמה לפעמים שהוא שמתנתק לכמה רגעים מהישיבה, אך בסוף, אחרון תמיד, הוא פוצח במונולוג ארוך שמסכם את עמדות הנוכחים, ולאחריו מוסיף כמה טיעוני מחץ שגורמים ליושבים, בדרך-כלל, להנהן בהסכמה. באיזמל מנתחים קר, כמו מנתח, הוא מפרק לגורמים את הטיעונים לכאן ולכאן, מסנן את רעשי הרקע, ולבסוף חותך את התיק בדרכו האנליטית. לרוב הוא פוגע בול.

לדור שייך לזן המשפטנים של פעם. פרקליט נטו. יסודי מאד, פדנט בנשמה, לא בנוי לאילתורים. התנהלותו שקטה, קרת רוח, נבונה. מהלכיו שקולים, צעדיו מחושבים.  כל נייר שיוצא בשמו או בשם לשכתו, גם השולי ביותר, נשלח רק אחרי בדיקה ועוד ליטוש ועוד הברקה, אחרי אינספור הגהות. אין סמול טוק, אין רכילות, אין צ'אפחות. חף מגינונים, משררה וממשחקי כוח, ולא ניתן לזהות בו שמץ מהראוותנות והיוהרה שמאפיינת חלק מקהילת עורכי הדין.

משה לדור ייזכר כמי שעמד בחזית מערכת התביעה בישראל בשעות בהן הותקפה מכל עבר. במהלך כהונתו, עמדו נבחרי ציבור על דוכן הנאשמים בזה אחר זה: מנשיא המדינה משה קצב, עבוֹר בראשי ערים וכמובן – שתי הפרשיות הגדולות שמוסיפות להדהד במרחב הציבורי – אולמרט וליברמן. לאחר זיכויים של האחרונים, התקשורת לא היססה להכתיר את התנהלות הפרקליטות כפיאסקו, וכהרגלה, דרשה לקצץ ראשים. לוחמנותו חסרת הפשרות של לדור קוממה עליו לא מעט מתנגדים. ציירו אותו כמפיל ממשלות, כאובססיבי, כמי שרואה צל הרים כהרים. מערכת ההכפשות התנהלה על רקע אישי, פרסונאלי, במטרה להרעיד את הקרקע שתחת רגלי הפרקליטות והעומד בראשה. לדור לא נבהל, והוסיף להכריז שאינו נרתע במאבק מול השחיתות הציבורית ולא חושש מהגשת כתבי אישום נגד אישי הציבור הבכירים ביותר.

מאז ומעולם הועמדו אנשי ציבור לדין. המערכת הציבורית רצופה בדמויות שעלו לגדולה, סרחו ונענשו. אולם לדור היה פרקליט המדינה הראשון שהציב רף גבוה יותר לפרקליטות, והעז, בצעד נחוש, לערער את השילוש הקדוש של כסף-תקשורת-פוליטיקה. יותר מכל, הוא סלד מהציניות שפיתחו אנשי ציבור כלפי רשויות המינהל וכלפי הסדר הציבורי הקיים, ולכן הקדיש לילות כימים על מנת לצקת תוכן למושג העמום "הפרת האמונים" תוך שהוא מנסה להקנות לו – בהצלחה חלקית – גוון אמיתי של שחיתות, הן בתפיסת בית המשפט והן בתפיסת הציבור. הוא לא רדף אחרי אנשים, אלא אחרי התנהגויות של אנשים.

כשהציבו בפני לדור מצלמות טלוויזיה ניכר היה עליו שהחשיפה לא טבעית לו. התקשורת, שמחפשת משפטים קצרים ואמירות צבעוניות באורך של עד 40 שניות – הייתה מבחינתו מיטת סדום. לדור היה נבוך, לעיתים מתבלבל. הוא לא הצליח לתמצת את המציאות הסבוכה לתוך האייטם הקצר שגזרה עליו הטלוויזיה. איננו השולף המהיר במערב: השפה שלו עשירה בטיעונים מורכבים, נפתלים, דורשי סבלנות. חשיבתו הראציונאלית הרגילה אותו לדבר בלשון המשפט – דוקטרינות, קונספטים, כללים, אמירות של שופטים בפסקי דין; זה טוב לדיון נורמטיבי עשיר ומתוחכם, לא לעולם של רייטינג.

ככלות הכל, קשה לפקפק באיכות הירושה שהותיר אחריו לדור. הוא ייזכר כפרקליט מדינה אקטיביסט, אפקטיבי, נושך, שהעשיר את המערכת בידע רב וביצירתיות. הפרקליטות כיום מהווה את תמרור האזהרה הבולט ביותר בפני השחיתות השלטונית. פעילותה בשנים האחרונות הובילה לשינוי תודעתי עצום ביחס הציבורי כלפי משמעותם של ערכי טוהר המידות וניקיון הכפיים. גם בתחום האכיפה הכלכלית, הנסתר בדרך-כלל מעיני הציבור, מחוללת הפרקליטות שינויים של ממש ומצליחה להניב הישגים נאים שאיש בעבר לא חלם עליהם. למשה לדור, כאמור, חלק ממשי בכך.

יום שלישי, 17 בדצמבר 2013

חזון אחרית הימים: שלג ירד בלוד

מקווה ששפשפתם את עיניכם – ליתר דיוק: את שמשת את הרכב שלכם – למראה השלג שכיסה, אתם לא חולמים, את העיר לוד. הפעם אין מחלוקת: לא היה מדובר בחלקיקי גשם שהתגבשו לשנייה קלה לאיזה פתית ברד, באופן שניתן היה לראות עם דמיון מספיק מפותח צורת שלג; נפל עלינו שלג לבן ואמיתי, כזה שאפשר לשים ביד ולזרוק אחד על השני, שלג שמחליקים עליו ושהופך לעיסה אפורה ביום שלמחרת.

זקני העיר – אלה ששרדו את הפסקות החשמל התכופות – מספרים שמרבד לבן כזה לא נראה כאן מאז ירד מָן לבני ישראל מן השמיים. גם הבן שלי לא ידע מה עושים עם האוצר הקפוא הזה שנפל לנו במרפסת, והציע לשמור ממנו קצת בפריזר, למקרה שיתגעגע. הצעתי לו שידליק את הערוץ הראשון, בטח עדיין אפשר למצוא שם שידורים חוזרים של 'בּוּלי איש השלג'.

תושבי לוד התבשמו לרגע קט באוירת שווייץ שהתחלפה מהר מאד לאווירת ונציה. השלג נמס ולוד נהפכה לאי טרופי: נחלים זורמים, בורות ומהמורות, ניסים ונפלאות. פתאום גילינו שגשם לא יורד רק מהשמיים אלא גם מהתקרה בסלון, ושרחוב הרצל בלוד הוא בעצם נחל אכזב שרק ממתין לחורף שירווה את צמאונו.

אז לפני שראש העיר פוצח בקמפיין "בואו לעשות סקי בלוד", כדאי שמישהו בעירייה יסדר את התשתיות לטובת הדיירים, או לכל הפחות יחלק גלגלי הצלה לשוקעים בבורות. לכו תדעו: בסערה הבאה עוד נשיר את שירת הים מול מאפיית ליז. עוד לוֹד אבדה תקוותנו.  

יום רביעי, 11 בדצמבר 2013

ככה לא קונים דירה!

חבר שלי קנה דירה לא מזמן. הסתדרת, אמרתי לו, סוף סוף תשתה קפה מקומקום ולא מפק"ל קפה. הסתקרנתי לשמוע איך הוא בחר את הדירה ולמה דווקא שם, בַּמָּקום הלא-צפוי בו הוא בחר לגור. אחרי כמה מלמולים על נדל"ן ועל ערך הדירה שהוא חולם שיעלה בעוד כמה שנים, הגיע משפט המחץ: "ציפור קטנה בלב לחשה לי שפה אני אגור". שיהיה ברור: הבחור שפך יותר ממיליון שקל במזומן על סמך אהבה ממבט ראשון. אין ספק, האהבה משכרת.

"קפוץ תקנה שני קוטג', ביצים ודירה"
לפני כמה שנים אותו חבר קנה פח עם ארבעה גלגלים, פדלאה מקרטעת ב-5,000 שקל, כיאה לאוטו ראשון. לפני הקנייה לקחנו את האוטו למכון רישוי, אחר-כך למוסך, ואז הגיע שלב ה"וורט": הראינו את האוטו לכמה חברים, הם בעטו בצמיגים, עשו סיבוב ונתנו אוקיי. חודשיים תמימים לקח לו למצוא את הבייבי הממונעת הזאת, שכונתה בחביבות "פאזיק". חודשיים שלאחריהם קיבל את אות יקיר משחטות הרכב של מזרח ירושלים.

מחקרים עקבו אחר התנהלותם של מאות רוכשי דירות בארץ ובעולם. הם מצאו שחלק ניכר מהאנשים השקיע יותר שעות בחיפוש והשוואת מחירים של, נניח, גאדג'ט ב-20 דולר, מאשר בדירת המגורים שלהם. אלפי אנשים קנו את ביתם מתוך אינסטינקט, ובעיקר מתוך תחושה שאם הם לא קונים עכשיו, המחירים יטפסו, יברחו, ואיתם גם דירת חלומותיהם. גם הפרסומות מכוונות ליצר הרע האפל הזה: "נותרו עוד 5 דירות אחרונות בפרויקט החלומות שלכם בנווה טיזי, הזדרזו להירשם".

אחד המניעים המרכזיים בנטייה של אנשים לקנות דירה בחיפזון נעוצה בקושי האנושי לעכל ולעבד היקף רחב מדי של נתונים. בשונה מקניית סמארטפון שבו ברור לרובנו מה נחשב 'טוב' ומה 'לא טוב', בקניית דירה צריך לשקלל עשרות נתונים במקביל: גודל הבית, איכות הבניה, השכנים, הסביבה, מוסדות החינוך, העירייה, מקומות העבודה, יוקר המחיה, תשתיות, גישה לעורקי תחבורה, מפגעים סביבתיים, פגמים שונים – והרשימה ארוכה. אנשים רואים את ערימת הנתונים הזאת ונזכרים בשיעורי מתמטיקה. למעשה זה אפילו יותר גרוע; במתמטיקה לרוב יש תשובה אחת, בבחירת דירה יש אינסוף תשובות לכל שאלה, וזה עוד לפני שחמותכם הביעה את דעתה בעניין. רוכשי דירות רואים ונבהלים, ואת הרכישה הגדולה בחייהם עושים בעיקר על פי תחושות בטן.

יום רביעי, 27 בנובמבר 2013

סדר הוצאת ספר תורה - נוסח מלא

לעילוי נשמת הסבא שלי, מנחם (מכלוף) בן רחל ע"ה, ולזיכוי הרבים, עיצבתי כאן נוסח מלא של סדר הוצאת ספר תורה - עם כל מה שצריך:

אתה הראת
בריך שמיה
מי שברך לחיילי צה"ל
תפילה לשלום המדינה
מי שברך לחולה

- לשימוש חופשי -

פרויקט "תינוק בא הביתה": לא משחק ילדים

"יופי, בכיתי, עכשיו אתם מרוצים?"

כך נפתח הרומן ביננו, אני והתינוקת החדשה שלנו. היא בוכה, רעייתי בוכה – ורק אני מנסה לפענח שאלה שגילה כגיל האנושות, או לפחות מאז שנשים הפסיקו ללדת בבית: מה אמור הגבר לעשות בשעות הלידה, במקרים בהם, כמובן, הלידה איננה מתרחשת בשוליים של כביש מספר 1. לאחר קריאת כל החומר המקצועי בנושא, הגעתי למסקנה שתפקידו היחיד מסתכם באיוש הכסא המתכוונן-בקושי בחדר הלידה ("משענת, מה עוד בן אדם צריך בחיים?"), ולהגיד אינספור פעמים את מילת הקסם מרפאת-כל-חולי: "תנשמי עמוק".

אחרי הבכי הראשוני, בגיל דקה וחצי, חשפה התינוקת שלנו כמה תכונות אופי חיוניות ל-120 שנותיה הקרובות. היא עשתה לנו פרצוף ששידר בנחרצות - "מסנוור פה", "לא אסתטי כל העסק", וכמובן "סוללה טעונה במלואה, אפשר לשחרר אותי מחבל הטבור". ככה זה, לילדים של היום יש דרישות מגיל אפס. פעם הכל היה אחרת; לי עשו ברית אחרי שמונה ימים. לא זוכר שעשיתי מזה כזה עניין.

ובתוך כל הבלגאן, עם שקיות שחורות מתחת לעיניים ופה שנשאר פתוח מפיהוקים, נזכרתי שאני צריך ליישם את פרויקט "תינוק בא הביתה", שזה אומר שהבית צריך להיות נקי, הילדים לבושים בצבעים הנכונים והכיור, אוי, מישהו חייב לשטוף שם את הכלים. מחוסר אונים, בכיתי גם אני.

אמנם אני חייל ותיק בצבא מגדלי הילדים, שקוע עד צוואר במטרנות וטיטולים, אך עוד לא פיצחתי את נוסחת הקסם: מה, למען השם, מלבישים לילדים בבוקר. אשתי ציידה אותי לפני הלידה בשורה של תובנות; את החולצה הארוכה-אך-הדקה למקרה שבו קריר אך לא קריר מספיק באופן שמצדיק, נניח, את הקפוצ'ון הירוק. המעיל האדום לסופות שלגים, ואת המכנסיים הכחולים מותר להלביש רק בימים אי-זוגיים, כי בסוכות הוא כבר לבש את זה. ברגע האמת, כשעמדתי בבוקר מול הארון – כאילו נשלפתי כרגע ממכונת הכביסה לאחר סחיטה וייבוש של לילה שלם – בררתי לי את החולצה והמכנסיים שהיו בראש המדף. מה, אני אשם שבדיוק היה חמסין באותו יום ודווקא החולצת פוּטר הייתה שם למעלה? ומה זה בכלל פוּטֶר?

תאמינו לי, מזל שיש בבית החולים את התינוקיה, כלומר הצווחניה. זה כמו סופרמרקט של תינוקות; בקופסאות פלסטיק עם גלגלים, תחת תאורת ניאון, שוכבים להם איזה 70 ילודים על הגב, בוכים – כנראה בטוחים שהם הגיעו לאיזה טורניר צרחות – ומחכים לאמא שתגאל אותם מיסוריהם. אני צועד בגאון עם הצמיד הלבן, כאילו קיבלתי זה הרגע הרשאת כניסה לחדר הסגלגל, וסוקר את המגוון. מרוב בלגאן, קשה לי לזכור במדויק מי זאת התינוקת שלי, אבל כשהאחות ביקשה פרטים ידעתי לענות בוודאות שהיא אוכלת בעיקר חלבי, לובשת ורוד ועטופה ב-7 שמיכות שסבתא הוציאה לה מהבוידעם. הופ, אה, מצאתי: זאת שלי, הגאונה הקטנה של אבא. 3.2 קילוגרם של בינה יתרה. מסתכלת קודם אל-על במבט מהורהר, ואז מגניבה לי מבט: היי, לך תעבור את מסכת הייסורים בדרך לטופס השחרור מבית החולים, אני בינתיים מחזיקה לך אצבעות. ואכן, היא מחזיקה לי את האצבע עד לרגעים אלה.

ברוכה הבאה, בתנו היקרה. אנחנו מאחלים לך הרבה אושר ומספיק שעות שינה לכולנו.

יום שני, 25 בנובמבר 2013

ארנונה חלק ב': מי מתקמבן ומי לא

יש אנשים שמתמחים בדבר אחד: השגת הנחות. עוד לא נולד החיוב שהם לא קיבלו עליו הנחה. הם מכירים את כל המענקים, הזכאויות וההטבות שהחוק אי פעם המציא. איכשהו זה לא אתם; בזמן שהפקידה בעירייה הצליחה להרדים אתכם עם הוראת קבע, אחרים סידרו לעצמם הנחה בארנונה לכל החיים.

בתקנות הארנונה מופיעה שורה ארוכה של מקבלי הנחות: אסירי ציון, אנשי צד"ל, חסידי אומות העולם, פדויי שבי, בני משפחה של הרוג מלכות ועוד. אם לא קוראים לכם נתן שרנסקי, כנראה שאתם מחוץ לרשימה הזאת. חוץ מאלה, יש קבוצה גדולה של זכאים לרמות שונות של הנחה בארנונה, על פי טבלת מבחן הכנסה שמגדיר משרד הפנים. כך, למשל, משפחה עם 5 נפשות שמשתכרת מדי חודש בין 6,266 ל-7,205 ש"ח זכאית לקבלת הנחת ארנונה בגובה של עד 60%. לא כסף קטן בכלל.

לזוג צעיר עם ילדים יש סיכוי סביר לקבל הנחה. אבל חשוב לזכור: אראלה לא מתקשרת. צריך ללכת למשרדי העירייה ולהתכונן נפשית לטופסולוגיה וביורוקרטיה. יצרתם קשר עם הרשות? אל תסתמכו על הפקידה שאומרת לכם "יהיה בסדר" ו"נטפל בזה". הראש שלה נמצא בשלב 140 בקנדי קראש. התעקשו על מסמכים כתובים, חתימות ותיעוד ברור של כל פנייה שלכם לרשות.

וקטנה לסיום: לאחרונה פורסם מחקר מקיף על הנחות בארנונה. הממצאים היו עגומים: נמצא שלמעלה מ-30 אחוז ממקבלי ההנחות בארנונה על רקע כלכלי משתכרים באופן עקיף מהכנסה נוספת. במילים אחרות, טוען המחקר, מי שעובד ב'שחור' מתקמבן מכל הכיוונים: במס הכנסה, בביטוח הלאומי ובארנונה. מסתבר, בסופו של יום, שמי שמסייע בידי מעלימי מס - מממן בעקיפין את חובם לרשויות.

יום שני, 18 בנובמבר 2013

ארנונה חלק א': (לא) נעים להכיר

אחרי שהתחלתם לשלם ארנונה, תודו שהחיים שלכם נראים אחרת: הרחובות מצוחצחים, העיר ירוקה והכבישים פה ישרים כמו מגרש הוקי. וברצינות: אם ניסיתם לאחרונה למצוא את העירייה, היא כנראה לא הייתה שם; היא נמצאת בתיבת הדואר שלכם, ממתינה לקבל את הנתח החודשי שלה.

ארנונה. יש תמורה בעד האגרה
כי מבחינת הרשות המקומית, לא משנה מה קיבלת - אלא מה אתה נותן. או במילים אחרות: יש להם מחלקת גבייה שתיתן לך שבועיים לשלם את הכסף לפני שהם לוקחים לך את הטלוויזיה. אז לפני שתתרעמו, תקטרו, תדחו ואולי תחשבו להתחמק מארנונה – אתם יכולים להיות בטוחים, בכל מקרה, שתשלמו אותה שוב בעוד חודשיים.

כל שנה מפרסמת כל רשות מקומית מסמך שנקרא 'צו ארנונה'. בצו מפורטים סיווגי הנכסים השונים – תעשיה, מלאכה, עסקים, חקלאות – וכן, גם תעריף עבור דירת החלומות שלכם. לאחר מכן, היא מחלקת את העיר לאזורים שונים לפי רמות: יש אזורים שמשלמים פחות ארנונה, אך אל דאגה – כנראה זה לא אתם. למעשה, צו הארנונה הוא החלטה כמעט שרירותית, וכל רשות יכולה לקבוע את מדיניות הארנונה בלי יותר מדי חשש מביקורת. העירייה קובעת את שיטת החישוב שנוחה לה, וקשה מאד לערער על החלטתה. וליתר דיוק: אם הצלחתם לכופף את צו הארנונה, הרמטכ"ל בדרכו להעניק לכם את עיטור העוז.

בשבוע הבא: מי מקבל פטורים ולמי העירייה נותנת הנחות?

יום שלישי, 14 במאי 2013

לרשום את הילד לגן עם עורך דין

אתמול (חמישי) פורסמו תוצאות בחינת לשכת עורכי הדין. המספרים עצומים: מתוך 2,839 נבחנים, 77% עברו את הבחינה בכתב. אלו 2,186 עורכי דין חדשים. סבב בחינות שכזה מתקיים פעמיים בשנה, ותמיד לאחריו נפתח מחול שדים ציבורי נגד הפקולטות למשפטים ובראשן המכללות. הטענות ידועות: ישראל ראשונה בעולם במספר עורכי הדין לנפש, המדינה הפכה לשדה קרב משפטי, השוק מוצף.

יום שישי, 10 במאי 2013

למה אני אוהב את תפילת השל''ה הקדוש




ערב ראש חודש סיוון הוא שעת רצון לתפילה על ילדים. השל"ה הקדוש כתב בספרו 'שני לוחות הברית' כי מצא "בקונטרסים של אחד מהמדקדקים הדבקים בה'" תפילה נוראה ועצומה לאמרה ביום זה, שנפתחים בו שערי שמיים.

אני אוהב את תפילת השל"ה הקדוש. היא נראית לי כנה, מציאותית, לא מצועצעת, ברורה לכל נפש. טקסט פשוט, בהיר, כמעט מתבקש, בלי מושגים ערטילאיים, בלי ייחודים וספירות ובלי כוונות קבליות. השל"ה תיקן לאמרה דווקא בראש חודש סיוון, שהוא היום בו עם ישראל באו מדבר סיני (שמות יט א), ללמדך שגידול הילדים הוא כמדבר – חוסר ודאות, ספקות, שאלות, הרבה תפילות.

השנה קראתי את התפילה בפעם הראשונה. ואז קראתי אותה שוב. כל מי שרגיל בתפילות הקבועות – שחרית, מנחה, ערבית – מכיר בעל פה את נוסחן, אך ודאי יתקשה להסביר את תוכנן. התפילות מורכבות ברובן מקטעי מקרא, פרקי תהילים וספרות חז"ל – עורך התפילה השאיר מעט מקום לטקסט אישי, בגוף ראשון או שני, שנוגע היישר לענייניו היומיומיים של המתפלל. תפילת שחרית, למשל, שזורה בכעשרים פרקי תהילים, וכוללת מושגים כמו "מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים", "פִּנּוֹת צִבְאוֹת קְדושִׁים רוֹמְמֵי שַׁדַּי" (נ"א: "צְבָאָיו") או "מִנְחָה לַחֲבִתִּין, וַחֲבִתִּין לִנְסָכִין, וּנְסָכִין לְמוּסָפִין, וּמוּסָפִין לְבָזִיכִין" – מושגים שגורמים לרובנו להכניס את התפילה לאוטומט ולירות אותה בצרור טכני וארוך, בלי להרהר אפילו במילה אחת היוצאת לנו מהפה.

ומכאן חזרה לשל"ה. "וּבְכֵן", הוא כותב בעברית יפה, "אָבוֹא אֵלֶיךָ ה' מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וְאַפִּיל תְּחִנָּתִי, וְעֵינַי לְךָ תְּלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנִי וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתִי". הוא תולה את הצלחת גידול הילדים בקדוש ברוך הוא, שהוא כידוע אחד משלושת השותפים שיש לו לאדם. מבקש שהילדים יהיו טובים, בעלי מידות, תלמידי חכמים, אנשי דעת. אך לא די בעולם הזה בגדלות בתורה לבדה, יש צורך גם במראה הגון ובריאות איתנה: "תֵן לָהֶם בְּרִיאוּת וְכָבוֹד וְכֹחַ, וְתֵן לָהֶם קוֹמָה וְיֹפִי וְחֵן וָחֶסֶד, וְיִהְיֶה אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם".

אלה המשאלות שלנו. נכון, תלמידי חכמים – חשוב. אנשי תורה – כדאי. אבל שיהיו גם בריאים ויפים, שיהיו אנשים בעלי מידות שיוקירו את בני משפחתם ואת זולתם, שנוכל לכלכל אותם ברווח, ובנוסף, שבני זוגם יהיו אנשים ראויים. גם הבנות, שלרוב מקופחות לטובת בנים-זכרים וזרע-של-קיימא, זוכות לברכה ש"תִּהְיֶינָה יָפוֹת וְנָאוֹת וּבַעֲלוֹת שֵׂכֶל... תִּהְיֶינָה שְׁלֵמוֹת בְּלִי מוּם". זה מה שהורה מבקש, שבנותיו תהיינה חכמות, נבונות וכן – גם יפות.

אני אוהב את תפילת השל"ה הקדוש כי היא בוקעת מגרון של אמא ואבא. אין בה סגולות וצירופי שמות, ונכון לעכשיו – היא מחולקת ללא קמיע או צמיד אדום; אבל יש בה פשטות וטוהר, ותיאור מופלא ונקי של הקשר בין ההורה, הילד והקב"ה. היא מישירה כלפי שמיא אמירה פשוטה אך עוצמתית: ציווית אותנו, בניך ובנותיך, להעמיד צאצאים בעולמך? אנו מקיימים את חלקנו, כעת אנו צריכים לישועתך וברכתך.



יום ראשון, 10 במרץ 2013

מכתב לאחי היקר שטס לפולין


אח יקר, אח מקסים, אח אהוב.

אתה בפולין עכשיו. קר לך. כפות הרגליים שלך בטח קפואות – זה אצלנו בגנים – ואתה מרגיש את הקור חודר לך לעצמות. הקור האירופאי הזה, הידוע לשמצה, היה מכת המוות של יהודי אירופה בימי השואה, יהודים אשר לא היה לגופם דבר מלבד הכותונת הבלויה והמסמורטטת שנתנו להם הנאצים. ובקור הזה, על האדמה שאתה דורך עליה, אתה הכי קרוב לזכור את שהיה, להתחקות אחר הזוועות שבוצעו רק לפני 70 שנה.

יום רביעי, 2 בינואר 2013

הספר "אספקת שירותי דת בישראל: העברת מרכז הכובד מהשלטון המרכזי למקומי"

לכבוד השנה האזרחית החדשה - ספר חדש (לחצו על התמונה):

 לחץ לצפייה

הספר עוסק באחת הסוגיות המהותיות ביחסי דת ומדינה בישראל: אספקת שירותי הדת. המחבר סוקר בתמציתיות את ההיבטים השונים במארג היחסים שבין השלטון המרכזי לשלטון המקומי, בוחן את התמורות והשינויים המתחוללים בשנים האחרונות ברשויות המקומיות, סוקר בהרחבה את שורת הרפורמות שהוצעו ב-20 השנים האחרונות לאספקת שירותי הדת בישראל על יתרונותיהן וחסרונותיהן, מנתח את עיקרי השיטה לאספקת שירותי דת הנהוגה בגרמניה וארה"ב, תוך בחינה של הקהילות היהודיות בארה"ב ודרכי התמודדותן עם שיטה זו, ומנסה למצוא את "דרך המלך" ליישום מודל בו לרשויות מקומיות תוענק עצמאות בהיבטים של אספקת שירותי דת, בד בבד עם מעורבות של המדינה באספקת דת ברמה הארצית, ובשיתוף עם הקהילות.