איזה מזל שהמונדיאל הזה כבר נגמר.
כמה טוב שכדורגל הנבחרות המשובח הזה נמצא מאחורינו. כמה חיכיתי שהמסיבה הגדולה של כל יושבי תבל – שכרגיל אף אחד לא הזמין אותנו אליה – תיגמר. חודש ימים סבלנו מאלוהי הכדורגל: משחקים נפלאים, ספורט מקצועני ברמות מדהימות, ותצוגות ענק שכל העולם הריע להן. כבר עשור שקטאר מסנוורת את עיני העולם עם המיליארדים שהם מצאו באדמה, לקול מצהלות פיפ"א ושאר מושחתי הכדורגל. אז יופי, סוף סוף זה נגמר. קחו את איצטדיוני הענק האלה שבניתם במדבר ותחזרו לארח את מירוץ הגמלים המסורתי שלכם.
אין כמו אירועי ספורט גדולים כדי להזכיר לעם ישראל שהדבר הזה שנקרא ספורט תחרותי הוא ממנו והלאה. תאשימו את מי שאתם רוצים: את התרבות, את הגֶּנים, את הגננת, את משרד הספורט, את ביבי. לא יעזור לכם כלום, היבול המביך של יהודים בספורט העולמי הוא עובדה מוגמרת מאז שהלניסטים רצו פה בעירום 200 מטר משוכות לעיניהם המשתאות של בני חשמונאי. אנחנו אומה שלא יודעת להזיע באיצטדיונים. ליגת העל שלנו זה סקציה נס-ציונה ובני ריינה. תנו לנו פרסי נובל, מדליות פילדס ואג"חים של בנקים באירופה; באולימפיאדה של הכסף – הבורסה – אנחנו חזקים. אבל בכדורגל, כדורסל, קריקט או הטלת כידון – חבל על המאמץ, אין טעם לנסות. הפטנט היחיד שעוד איכשהו הביא לנו כמה מדליות היה סעיף הנכד בחוק השבות, וגם זה כנראה עומד להיגמר.
אבל הפעם הרגשנו את זה יותר מתמיד: יד האומות תקיפה. לערבים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר. פלסטין על ראש שמחתם. ומנגד, יהודים מפוחדים נמלטים מאימת איזה אוהד-פלאח מטוניסיה שפתאום תפס כוח במפגן הערבי הגדול ביותר אי פעם. גם על המגרש, לא מצאנו כדורגלן אחד לתרופה שיביא גאווה למדינת ישראל ובטח לא לעם ישראל. אפילו איזה מגן שמאלי של נבחרת גאנה שבמקרה חתם לחודשיים במכבי חיפה כדי להימלט ממלחמת אזרחים איפשהו – אין. כמו שאמרו חכמינו: יד האומות תקיפה (והרגל של ליאו מסי תקיפה עוד יותר).
ודווקא בנקודת השיא של המפגן הזה הפערים מתחדדים: בקצה אחד של המזרח התיכון קרנבל מטורף עם מיליארדי צופים; בקצה השני – נר ראשון חנוכה. תזכורת שלמרות התרומה השולִית שלנו בספורט, יש לנו כמה ערכים חשובים אחרים שהבאנו לעולם. שההפסקה הקצרה שנעשה כדי להדליק את החנוכיה בבית, כנגד כל העולם, היא ציון דרך נוסף בתחרות העתיקה שמלווה אותנו – בימים ההם בזמן הזה – כבר 3000 שנה. לפחות זכינו שהנבחרת המנצחת לובשת כחול-לבן.
