29 ביולי 2012

תובנות לתשעה באב - על אדריאנוס שחיק עצמות

אדריאנוס במוזיאון ישראל
משהו בנו, היהודים, לא בא טוב בזווית העין. איך שלא תסובבו את זה - ואני לא בא לספר היסטוריה עכשיו - תמיד הסתכלו עלינו עקום. אף פעם לא היינו טובים מספיק - בעיני שום עם, וגם בעיני עצמנו. יהודים, באופן טבעי, כאילו הולכים בתוך בִּיצה. הם לא יכולים להתקדם סנטימטר בלי ששכבה דביקה ועכורה נצמדת לרגליהם הכחושות והעייפות. זה גם לא כזה ביג דיל לשנוא יהודים. חנה ארדנט כינתה זאת 'הבנאליות של הרוע'. בנאליות. זה הכל. נו, עוד יהודי. מה כבר קרה?

* * *

קחו את אדריאנוס קיסר. האיש היה כמעט מלך העולם, שלט ביד רמה ברומא העתיקה, קיבל לידיו אימפריה אדירה שהשתרעה על פני שטחים עצומים ונהנה מכלכלה יציבה. הכל תיקתק אצלו כמו שעון. אדריאנוס היה נאור, אינטלקטואל, שוחר תרבות, עם יומרות גדולות מאד בשדה הרוח. אפילו היה משורר: שירו 'אנימולה ואגולה בלאנדולה' מלמד אותנו על נפשו הפיוטית של אדרריאנוס:

Animula, vagula, blandula
Hospes comesque corporis
Queae nunc abibis
loca Pallidula, rigida, nudula
Nec, ut soles, dabis iocos

ובתרגום של יורם ברונובסקי (כפי שהעתקתי ממאמרו של בני ציפר): "נפש קטנה, תועה, נעימה, אורחת-חברה של גופי, לאן את עכשיו הולכת, חוורוורת, נוקשה, עירומה, לא עוד כלפנים, מגחכת".

ומה מפתיע, שאת המשורר, איש הרוח האציל, מנהיג העולם המערבי דאז, הטרידה יותר מכל קבוצת יהודים קטנה בפרובינקיית יהודה. אנשים רחוקים, שוליים, לא רלוונטיים בעליל למעצמה הרומית הגדולה. ולמרות זאת, הם הופכים מהרה להיות שנואי נפשו של הקיסר הגדול שמחליט לדכא אותם ואת דתם. הוא אוסר על קיום מצוות, מחריב כליל את ירושלים ומקים עליה את העיר איליה קפיטולינה, גוזר את גזירות השמד ואוסר על המילה, על שמירת השבת, על תפילה ועל שמירת המצוות. באכזריות שאין שני לה, הורג את עשרת הרוגי המלכות בייסורים.

"שחיק עצמות" הוא מכונה בחז"ל וגם "שחיק טמיא". כינויו הוא בבחינת משאלת לב של חכמים: לוואי ישחקו עצמותיו לאבק פורח. הסיפור הבא ממחיש מניין רכש אדריאנוס את תוארו המפוקפק:

"רַבְתָּ ה' רִיבֵי נַפְשִׁי גָּאַלְתָּ חַיָּי. רָאִיתָה ה' עַוָּתָתִי שָׁפְטָה מִשְׁפָּטִי" (איכה ג נח-נט)

חד יהודאי עבר קדם אדריאנוס ושאל בשלמיה (יהודי אחד עבר לפני אדריאנוס ושאל בשלומו)
אמר ליה: מאן את? (שאל אדריאנוס: מי אתה?)
אמר ליה: יהודאי (יהודי).
אמר ליה: ואית יהודאי עבר קדם אדריאנוס ושאיל בשלמיה? (יהודי עובר לפני אדריאנוס ומעז לומר לו שלום?!)
אמר: איזילו וסבו ראשיה (לכו וערפו את ראשו!).

עבר אוחרן חמא מה איעביד בקדמייא ולא שאל בשלמיה (עבר יהודי אחר, ראה מה שנעשה בראשון ולא שאל בשלומו).
אמר ליה: מאן את? (שאל אדריאנוס: מי אתה?)
אמר ליה: יהודאי (יהודי).
אמר ליה: ואית יהודאי עבר קדם אדריאנוס ולא שאל בשלמיה? (יהודי עובר לפני אדריאנוס ולא אומר לו שלום?!)
אמר ליה: איזילו וסבו רישיה (לכו וערפו את ראשו!).

אמר לו סנקליטין שלו: לית אנן ידעין מה אילין עובדי דאת עביד (אין אנו יודעים מה אלו המעשים שאתה עושה),
דשאיל בשלמך מיתקטיל, דלא שאיל בשלמך מתקטיל (מי ששואל בשלומך - נהרג. ומי שאינו שואל בשלומך - נהרג!)
אמר להון: ואתון בעיין מלכה יתי איך אנא בעי למקטלה בשנאי? (אמר אדריאנוס: ואתם רוצים לייעץ לי אני צריך להרוג בשונאי?")

ראיתם איזה חוש הומור מפותח? צחוקים עם האדריאנוס הזה. גבר גבר, הוא לא צריך תירוצים כדי להרוג יהודים. בא לו היהודי לא טוב בעין, כולו מפוחד, שואל את עצמו: לומר שלום, לא לומר שלום, בסוף אומר שלום. מסתכל עליו אדריאנוס הגיבור והורג אותו, את החצוף. בא יהודי אחר שכבר שמע על השגעונות של הקיסר, מעדיף שלא להסתבך, ובטח מתחבא לו באיזו פינה. קולט אותו אדריאנוס וקורא לסנקליטין שיבואו לראות איזה קטעים. יהודון, הוא נוחר בבוז, לא אמרת שלום לאדריאנוס? קחו אותו ואת האף הארוך שלו ותורידו לו את הראש. הוא מרים טלפון לחברים ושואל, יש לכם במקרה K300? אולי ננסה לחסל אותם בתרסיס.

הציניות הקטנה הזאת, הצביעות, הגיחוך, הבוז. דור אחר דור סופגים היהודים ולא נכנעים. מתעקשים לשמור על הדרך, על המוסר, על ערכי השלום, המוסר והצדק. להישאר שפויים. אין להם שאיפות נקם. הם זועקים לצדק ולחירות - לא כדי להחזיר מנה אחת אפיים לאויביהם וגם לא בשביל להרים את הרגליים למעלה ולנוח, אלא כדי לתקן את הקיים, להוסיף אור על החושך, להרבות צדק.

ואדריאנוס? הביטו בתמונה למעלה. פסל ראשו של אדריאנוס נמצא בחפירות תל שלם ומוצג כיום במוזיאון ישראל. ליד הראש נמצא פסל נוסף: ראש מברונזה של ילד קטן. באנדרטה המקורית, אדריאנוס ככל הנראה דורך על ראשו של הקטן, כסמל לניצחונו הגדול ודיכוי מרד בר-כוכבא. הילד הקטן מברונזה אמנם הובס, אך רוחו נותרה איתנה. ואדריאנוס? הוא מוצג לראווה באיליה קפיטולינה, כלומר ירושלים. מציץ מחלון המוזיאון ורואה את בירת ישראל בתפארתה.

יש יהודים טובים שטורחים לטפטף לנו שגם עצמאותנו המדינית היא מפלתם של אחרים. שגם אנחנו כובשים, ומעשי אדריאנוס - בשינויי התקופות - הם גם מעשינו שלנו. אלה הטוענים כך שוכחים אלפיים שנות כמיהה טהורה ולא-נקמנית לשוב לארץ ישראל. שוכחים את הדם והדמעות של העם היהודי. שוכחים כי המסגרת המאחדת של העם היושב כאן אינה גבורת המלחמה וניצחון האויבים, וגם לא שמחה לאיד, אלא מאות שנות געגועים של עם למולדתו הקדומה. עם שבור ומרוסק, שכנגד כל הסיכויים זכר את בריתו הישנה ושב הביתה.

צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה.

20 ביולי 2012

תמונות ממגרון ומגבעת האולפנה

צפו בתמונות מסיור פרטי במגרון ובגבעת האולפנה שקיימתי היום.

הכניסה למגרון

17 ביולי 2012

גוץ, ירוד, בעל זקן צבוע רע, קול גועה, שיניים צהובות

אתם מוכרחים לקרוא כיצד תאר הרצל את הסולטן התורכי עבדול חמיד השני, עמו נפגש במטרה לקדם את הרעיון הציוני.

פשוט לא להאמין. מעניין איזה שרפרף היה מקבל השגריר התורכי אם הרצל היה חי היום.

(מופיע בספרו של יוסי גולדשטיין, "בין ציון לציונות", עמ' 249)