בתחילת פרשת נוח, התורה מתארת במילים בוטות את דמותו המושחתת של דור המבול: "וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס". מדהים שהמילה הכי בוטה שהתנ"ך משתמש בה לתיאור שחיתות והתבהמות מוסרית היא חמס.
המילה הזאת מוכרת לנו.
תראו איך אונקלוס מתרגם, או יותר נכון מפרש, את הפסוק הזה: "וְאִתְחַבָּלַת אַרְעָא קֳדָם יְיָ וְאִתְמְלִיאַת אַרְעָא חֲטּוֹפִין."
עכשיו גם אם אתם לא ממש מבינים ארמית, המילים האלה מצלצלות לכם מוכר.
את המילה "וַתִּשָּׁחֵ֥ת" הוא מתרגם ""וְאִתְחַבָּלַת". כלומר יהיו בה מחבלים.
"וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס" הוא לא מפרש כריבוי של גזל, כמו שבדרך כלל מפרשים את המילה 'חמס', אלא הוא כותב: "וְאִתְמְלִיאַת אַרְעָא חֲטּוֹפִין". או בעברית: תתמלא הארץ בחטופים. כלומר, מדובר בגזל נפשות של אנשים שנחטפו מחיק משפחותיהם.
ובהמשך -
"ויאמר אלוהים לנוח קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ".
יש חמס. גונבים נפשות. ה' אומר לנוח, הגיע הזמן להשחית, לחסל, את הארץ.
בואו נראה שוב את אונקלוס: "אִתְמְלִיאַת אַרְעָא חֲטוֹפִין". הארץ מתמלאת חטופים.
התורה בעצם אומרת לנו, המעשה הכי בזוי, הכי ברברי, הכי נתעב, זה לגרור אנשים חסרי ישע ולחטוף אותם אל הלא נודע. חמס כזה, פשעים נבזיים כזה, הצדיקה, בפעם היחידה בתולדות האנושות.
הם השחיתו – הנני משחיתם. הם חיבלו – אנא מחבלהון.