יום שלישי, 31 בדצמבר 2019

הנה 12 תזכורות שקיבלתי בדרך מדאלאס לישראל

אז קפצתי לביקור מולדת עם כל הפּמליה: מדאלאס לניו-יורק ומניו-יורק לישראל, סיפור של איזה 35 שעות, 10 מזוודות ו-4 טרמינלים. אח שלנו מתחתן, דאלאלה דאלאלה. הנה כמה תזכורות שקיבלתי בדרך מדאלאס:

+ האוכל בישראל נפלא. לפחות בהקשר הזה המזרח-התיכון עשה לנו רק טוב. באמריקה האוכל מתוק מדי, משמין מדי ולא טרי. יש להם נטייה לתקוע תבלינים בלי קשר למנה, ובכללי – לולא המהגרים שתרמו לקולינריה המקומית, האמריקאים – בכל גיל – עדיין היו תקועים בשלב האיזה רוטב להוסיף למקדונלדס.

+ הומה פה. ישראלים, בגדול, הם אנשים של בחוץ. הקניונים, הרחובות, מרכזי הבילוי, אתרי הנופש – הכל מתפקע מבני אדם. אמריקאים הם אנשים של בית. הרחובות בארה"ב שוממים, וממילא ברובם אין בכלל מדרכות. אפילו מרכזי הקניות פשטו רגל מאז שאמזון סיפקה לאמריקאים את תאוות הקניות שלהם.

+ צפוף פה. אולי בגלל שהשטח שלנו קטן פי 31 מהשטח של טקסס לבדה, אבל בעיקר בגלל הריכוז הבלתי-נתפס של הישראלים בנקניק הצר שבין הקו לירוק לים התיכון.

+ לא מאד יקר פה. המחירים ברוב המקרים סבירים, עד שזה מגיע לדיור.

+ ישראלים חיים בבניינים, אמריקאים חיים בבתים. ואל תגידו לי שבניו-יורק ולוס אנג'לס יש גם דירות כי שם זה לא אמריקה האמיתית.

+ כיף פה. הילדים שלנו נהנים מכל רגע. הטראפיק המשוגע של ישראל הוא גם סוד קסמה. אין פה רגע דל.

+ הפקקים, אוי, אינסופיים. מאיפה בדיוק הגיעו כל המכוניות האלה לעזאזל?

+ מצחיק פה. סוף סוף אפשר לזרוק איזו דאחקה בלי לחשוב איזו קבוצת מיעוט עלולה להיפגע.

+ ישראלים אובססיביים לחדשות. אוכלים ynet לארוחת בוקר ומזריקים mako לוריד. באמריקה מדליקים חדשות בשביל שני נושאים: ספורט ושוּטינג.

+ אותנטי פה. לעומת תרבות הפייק והחיוכי פלסטיק של אמריקה, לישראלים אין שריר בלשון. לא דופקים חשבון לאף אחד. אל תתלהבו, הרבה יעדיפו דווקא את הפייק-נימוס ואת החיוכים המזויפים על פני הדוגריוּת המוגזמת של הישראלים.

+ שכונה פה. ניסיתי פעם לתרגם לאמריקאי את כינויי החיבה "כפרה", "מאמי", "חיימשלי" ו"עיניים". אמרתי לו שכולם אומרים את זה לכולם. "אתם בטח אוהבים אחד את השני", הוא תהה. ובכן, לא, אנחנו לא סובלים אחד השני ועדיין, כל ישראל חיִימִים.

+ ישראל היא טלנובלה. כל שעה נרשם פה פרק חדש. הטירוף היומיומי הוא מה שהופך את המקום הזה למה שהוא. זה גם למה אלפי ישראלים חוזרים הבייתה: כי חי פה, כי חם פה, כי קורה כאן משהו שבשום מקום אחר אי אפשר למצוא.

יום חמישי, 12 בדצמבר 2019

Torah Tweet: Jacob, Esau and Disney's "Frozen"

Almost all of my students have seen the movie Frozen. With catchy songs, heartwarming tales and scenes that make you smile, Frozen immediately became a family favorite. It is not surprising that Frozen II is the biggest blockbuster now in the world. And indeed, when the movie came out, my daughter dragged the entire family to the closest theater.

There are many lessons to be learned from the adventures of Arendelle’s citizens. Love, freedom, feminism, forgiveness, friendship are motifs we can find in many of Disney’s movies, but one lesson I took with me to this week’s parasha.

Elsa thought that letting all her power out would feel liberating. And it actually did, for a little while. As she climbs the north mountain, she sings, right before the unforgotten chorus of Let It Go: “no right, no wrong, no rules for me: I’m free!”.  Soon she realizes that true freedom lies in celebrating the truth. She only found peace when she returned to her position as queen and found her responsibilities, this time with her family and friends to support her. Frozen shows us that freedom is not the absence of rules, as the motto of numerous institutions states (in Latin): “Veritas vos liberabit”, the truth shall set you free.

I often ask my students to describe the biblical characters that are taught in class, based on today’s reality: How would Moshe look like if he was born in this era? How would Kind David would look like, as a worshiper and a musician? And my favorite one: How would Esau be as a middle-school student? Their answers are always surprising. Esau seems to them to be the hippie who goes out and hunts, doesn’t value his birthright, doesn’t care about his future, can’t wait for dinner and calls the stew the color "red” – apparently more “free” than his brother Jacob who sits in the tent and learn.

Esau, indeed, was free from the burden of birthright. It took him many years to realize his mistake and to see that life without responsibilities and goals is a life with no purpose. Esau understands lately the significance of birthright, brotherhood, family, and blessings, and starts a race against time to reach these lost values. When he meets Jacob, he knows that it's already too late.

Rabbi Judah Halevi (1075-1141), a Spanish poet and philosopher, wrote: “The slaves of Time are slaves of slaves / the slave of God alone is free” (עֶבֶד ה' הוּא לְבַד חָפְשִׁי). Faith and commitment to G-d will set you free. The Tanach also describes the Jews being rescued from the bondage of Mitzrayim in order to enter the service of G-d.

Elsa and Anna, as well as Jacob and Esau, show us that liberty and responsibility are inseparable. Life of commitment is a necessary condition for a free society to prosper and a meaningful existence. Having responsibility gives a sense of purpose and makes us part of creating a better world.