טוב, מי שלא ראה את הקליפ האחרון של אנדרדוס, "סנדלים", לא ראה קליפ ביינישי כה מוצלח מימיו.
ועוד מילה: אין לי ספק שבמימד הזמן, במלוא הרצינות, אנדרדוס יירשמו כאלה שסימנו את המהפכה האמיתית בהומור הפנים-מגזרי: מבדיחות עבשות על שוויגעריות ודג מלוח קיבלנו סרטונים מושקעים, קריאייטיביוּת, ירידה לדקויות וניתוח, באיזמל מנתחים קר, של הניואנסים, הקטנות והשוונצים של המגזר הדתי.
ומה שיפה, החבורה מלאת החן הזאת לא מתלכלכת: ההומור שלהם באשכרה זך ונקי. אל תקלו בכך ראש; בעידן שבו עולם הסטנד-אפ מלא במצחיקנים בשקל שעסוקים בעיקר בטינופים מחדר המיטות, בנפיחות, בחיקויים של יונה גוססת ובלעג שיטתי על מסכני העולם – אנדרדוס מביאים לנו הומור שנון וקליל, מדויק וחף מגסויות. הם מצליחים להצחיק למרות המסגרת הדתית הקשוחה שמכתיבה כללים נוקשים של מותר ואסור. והם עושים זאת כמו לוליין על חבל דק, נוגעים בעניינים המגזריים בגבול הטעם הטוב, משדרים על התדר הדתי-לאומי עם בדיחות מדויקות ומושחזות, מאלתרים במקומות הנכונים ויורים את הפאנצ'ים בזמן. נכון, מי שלא בקי בנבכי המגזר ירגיש כמו חוצן מול רביעיית אנדרדוס. אבל זה מה שכיף, תודו; אין יותר מצחיק מבדיחות פנימיות.
בעוד כמה שנים, אנדרדוס יהיו הגשש החיוור של הציבור הדתי. כמו הגששים, שהצליחו בשעתו לפרק את הישראליוּת לגורמים ולצחוק עליה במינון ובטעם הנכון, כך גם אנדרדוס: באמצעות עשרות קליפים, מטבעות לשון, שירים ודמויות הם הפכו לביטוי המייצג של הדתיים הלאומיים. הארבעה הללו חצו כבר מזמן את רף החלטורה – "הליצנים שעושים קונצים", כפי שאמר לי פעם ראש הישיבה – ואוטוטו נוגעים במקום שיעמיד אותם בשורה אחת עם גדולי הסטנדאפיסטים שהיו פה. או במקום הריאלי ברשימת הבית היהודי. הכל יכול להיות.
ועוד מילה: אין לי ספק שבמימד הזמן, במלוא הרצינות, אנדרדוס יירשמו כאלה שסימנו את המהפכה האמיתית בהומור הפנים-מגזרי: מבדיחות עבשות על שוויגעריות ודג מלוח קיבלנו סרטונים מושקעים, קריאייטיביוּת, ירידה לדקויות וניתוח, באיזמל מנתחים קר, של הניואנסים, הקטנות והשוונצים של המגזר הדתי.
ומה שיפה, החבורה מלאת החן הזאת לא מתלכלכת: ההומור שלהם באשכרה זך ונקי. אל תקלו בכך ראש; בעידן שבו עולם הסטנד-אפ מלא במצחיקנים בשקל שעסוקים בעיקר בטינופים מחדר המיטות, בנפיחות, בחיקויים של יונה גוססת ובלעג שיטתי על מסכני העולם – אנדרדוס מביאים לנו הומור שנון וקליל, מדויק וחף מגסויות. הם מצליחים להצחיק למרות המסגרת הדתית הקשוחה שמכתיבה כללים נוקשים של מותר ואסור. והם עושים זאת כמו לוליין על חבל דק, נוגעים בעניינים המגזריים בגבול הטעם הטוב, משדרים על התדר הדתי-לאומי עם בדיחות מדויקות ומושחזות, מאלתרים במקומות הנכונים ויורים את הפאנצ'ים בזמן. נכון, מי שלא בקי בנבכי המגזר ירגיש כמו חוצן מול רביעיית אנדרדוס. אבל זה מה שכיף, תודו; אין יותר מצחיק מבדיחות פנימיות.
בעוד כמה שנים, אנדרדוס יהיו הגשש החיוור של הציבור הדתי. כמו הגששים, שהצליחו בשעתו לפרק את הישראליוּת לגורמים ולצחוק עליה במינון ובטעם הנכון, כך גם אנדרדוס: באמצעות עשרות קליפים, מטבעות לשון, שירים ודמויות הם הפכו לביטוי המייצג של הדתיים הלאומיים. הארבעה הללו חצו כבר מזמן את רף החלטורה – "הליצנים שעושים קונצים", כפי שאמר לי פעם ראש הישיבה – ואוטוטו נוגעים במקום שיעמיד אותם בשורה אחת עם גדולי הסטנדאפיסטים שהיו פה. או במקום הריאלי ברשימת הבית היהודי. הכל יכול להיות.
