יום רביעי, 29 באפריל 2015

לְיוּבַּאַוִיצֶנְטְרִיה - היקום על פי חב"דפדיה

יש אתר חביב שנקרא חב"דפדיה. זה כמו ויקיפדיה, אבל של חב"ד. אני מסמפת מאד את החב"דניקים, אבל מי שנכנס לאתר הזה יחשוב שהעולם סובב סביבם. בראשית ברא הרבי את השמיים ואת הארץ. או בקיצור: לְיוּבַּאַוִיצֶנְטְרִיה.

אני מבקר בחב"דפדיה מדי פעם. היום חיפשתי קצת חומר על בית הדפוס "האלמנה והאחים ראם" בוילנא. בית הדפוס הזה אחראי להדפסה המוערכת והחשובה ביותר בעולם היהודי: הדפסת התלמוד הבבלי בפורמט המוכר לנו כיום. הפורמט של "האלמנה" נחשב למקודש; הוא משמש יסוד לכל הדפסות התלמוד הבבלי עד היום. כמעט כל יהודי בעולם שפתח תלמוד ב-100 השנים האחרונות, ראה לנגד עיניו את העימוד הפופולארי של "האלמנה". כשהרב שטיינזלץ ביקש לשנות אותו לפורמט עדכני יותר – עם ניקוד ופיסוק – החרימו אותו וקראו לגנוז את ספריו. גם מי שחובש כיפה מקרטון בכניסה לכותל – מזהה את הצורה הייחודית של ש"ס "האלמנה".

ומה קורה בויקיפדיה של חב"ד?
כך נפתח הערך על האלמנה והאחים ראם: "דפוס האלמנה והאחים ראם, היה בית הוצאה לאור יהודי שפעל בווילנא בו הודפס ספר התניא, ועוד ספרי יסוד יהודיים חשובים...".

אתם שומעים?
ספר התניא, ועוד ספרי יסוד יהודיים חשובים, נגיד, אהההה, תלמוד בבלי. איזו הבחנה נהדרת בין עיקר לטפל!



עם כל הכבוד והיקר לספר התניא, 104 שנים לאחר שהודפס לראשונה, הוציאו מהדורה זניחה שלו בבית הדפוס הוילנאי. כעבור 9 שנים הופסקה הדפסתו. את פורמט ש"ס "האלמנה" ממשיכים להדפיס כבר 135 שנה. לזה קוראים לְיוּבַּאַוִיצֶנְטְרִיה.

יום ראשון, 26 באפריל 2015

איך אומרים "מזל וברכה" בדנמרק?

במסגרת עבודתי בחו"ל, התכתבתי במייל עם גרמני אחד שמוצאו מדנמרק. בסוף המייל, שנכתב כולו באנגלית, הוא כתב לי "Mazel und brucha" עם סמיילי קטן. לקח לי כמה שניות לפענח מה רצה הגרמני, הלא-יהודי: הוא התכוון לכתוב לי "מאזעל אוּן בְּרוּכֶה", כלומר 'מזל וברכה'. תודה על הברכה בעברית ושלום חבר, אמרתי לו, אבל הייתי שמח שתסביר לי מה העניין.

"נולדתי בקונפהגן", הוא סיפר, "יש שם קהילת יהודים סוחרים, בעיקר יהלומנים, שסוגרים ביניהם עסקאות כל יום. בלי ניירות, בלי חתימות, בלי עורכי דין. לוחצים יד, אומרים 'מזל וברכה' והעסקה סגורה. בדנמרק מעריכים את האמון הזה מאד. זה מלמד אותנו שלמילים (בעברית) יש כוח. בקהילה שלנו אנחנו משתמשים בברכה הזאת המון".

כדי שלא אפקפק הוא צירף לינק לויקיפדיה הדנית. יש שם ערך קצר בדנית (!) על צמד המילים "מזל וברכה", שבו נכתב: "אחרי צמד המילים הללו, הסכם לא ניתן להפרה".

"תודה שלימדת אותי שיעור על כוחן של מילים, מילים בשפתי שלי", השבתי.

מזל וברכה לכולנו.

לינק לויקיפדיה הדנית:
http://da.wikipedia.org/wiki/Mazel_und_brucha

נ.ב.
עשיתי חיפוש קטן בגוגל וגיליתי שאפילו בתקנון בורסת היהלומים בניו-יורק נקבע שעסקה נחשבת כגמורה ומחייבת ע"י אמירת מילים 'מזל וברכה'. לעתים קרובות סוחרים בבורסה בניו-יורק שואלים 'Do I have Mazal?', שמשמעותו 'האם העסקה סגורה?'

יום חמישי, 23 באפריל 2015

ברכות לישראל-אודי אלגרבלי, סגן חתן התנ"ך העולמי

ברכתי לבן-דודי, ישראל-אודי אלגרבלי, שהוכתר היום כסגן חתן התנ"ך העולמי. אשריו ואשרי יולדתו.

ישראל-אודי נולד ביום העצמאות. לכן הוריו קראו לו ישראל. השם אודי ניתן לו על שם בן-דודנו סגן אודי אלגרבלי הי"ד, שנפל בקרב בלבנון בכ"ז תמוז תשנ"ד. כששני השמות הללו נישאו היום פעם אחר פעם במהלך החידון – אין לב שלא רטט במשפחתנו.

כשישראל חגג בר מצווה הוריו הפיקו סרטון – משהו חביב, לא הפקה הוליוודית כפי שנערי בר-מצווה דורשים לקבל היום – בו הוא עצמו גילם ילד שמתמודד בחידון התנ"ך. כיוון שהוא נולד ביום העצמאות שבו כידוע מתקיים מדי שנה החידון, הוריו חשבו שלשלב אותו במעין חידון תנ"ך יהיה רעיון סמלי וטוב. הילד בן ה-13 ראה את הפקת הבר-מצווה הצנועה והחליט להגשים לעצמו חלום: שהסרטון שהכינו לו הוריו – יתממש.

הוא החל ללמוד, לא בחרשנות, לא כמו רובוט, פרקי תנ"ך. הוא לא נרשם לנוער חובב תנ"ך (נח"ת) ולא חשב את עצמו לגאון גדול, אבל הוא החליט בגיל 13 לצאת לריצת מרתון. ילד קטן שיוצא למסע גדול. לאט לאט, פרק אחר פרק, פסוק ועוד פסוק, על חשבון זמנו הפנוי – הוא העמיק וקרא תנ"ך. במקום לבזבז את הזמן בפייסבוק – הוא למד תנ"ך; במקום לראות טלוויזיה – הוא העדיף ללמוד פרק או שניים בספר שמואל; במקום יהודה לוי – הוא בחר ביהודה ולוי.

הוא לא החצין זאת מעולם. עד הרגע שבו הוא עלה לחידון העולמי לא ידעתי בכלל שהוא בעניין של תנ"ך. אף פעם לא ראיתי אותו אוחז תנ"ך בפומבי. בחול-המועד האחרון, הוא לא ישב וטחן פרקי תנ"ך, אלא בחר לטייל עם משפחתו ברחבי הארץ – כי מבחינתו חידון התנ"ך לא מבטל טיולים של פסח. הכל אצלו במידה: שוקד על תלמודו, אך אינו מהילדים שמסתנוורים מאור השמש כשהם מרימים את הראש מהספר.

היום הוא ניצב בגאון ודקלם פסוקים בצורה מעוררת השתאות. הוא השתתף בקרב צמוד, מלחיץ, מול יריבים מכל העולם. לפניו ישבו ראש הממשלה ונשיא המדינה, מאות אלפי עיניים נישאו אליו. ובתוך כל הלחץ, הוא דקלם פסוקים מספר יחזקאל וישעיה, קישר וחיבר פסוקים עלומים, זכר שמות של כמה ברי-מזל שהשתרבבו לתנ"ך, בבקיאות שלא תיאמן, עד שהגיעה שאלה על איזה נְחֶמְיָה בֶן-עַזְבּוּק, וישראל, שהוא עז-book – חזק בספר הספרים – פספס בקטנה והגיע למקום השני המכובד.

לנו, המבוגרים, חידון התנ"ך הוא שיעור אמיתי. הוא לא עוד תכנית ריאליטי, אלא שיעור ענק במוטיבציה: שיעור על נערים צעירים, שמסמנים לעצמם מטרה ונאחזים בה. בתוך זמן קצר יחסית הם אוצרים בתוכם ידע בהיקפי ענק, ידע שהוא נכס לכל החיים. החידון הזה הוא אות ומופת למדינת ישראל, גאווה לעם הספר. "וְהַיְלָדִים הָאֵלֶּה נָתַן לָהֶם הָאֱלֹהִים מַדָּע וְהַשְׂכֵּל בְּכָל-סֵפֶר וְחָכְמָה" (דניאל א', י"ז).


יום ראשון, 19 באפריל 2015

שפטו אתם: האם בית המשפט לא נסחף קצת?

על עורכת דין לחוצת חתונה, שופט סקרן מדי והפי-אנד מרגש. מעשיה קצרצרה משולחנו של בית המשפט


מעשה בעורכת-דין חרוצה שאהובהּ כרע ברך והציע לה נישואין. הגבר האמיץ, שנשבה בקסמה של סנגורית קשוחה, החיש מהר ומצא אולם שמחות וגם מועד נוח לחתונה. מתי? בעוד חודשיים וחצי - יוני 2015. אולם, מכיוון שאין מערבין שמחה בשמחה, ביקשה שלשום עורכת הדין המאושרת מבית המשפט שיאפשר לה לדחות דיון שנקבע סמוך ליום כלולותיה.

השופט שמאי בקר השיב, שאם הפרקליטה רק קיבלה הצעת נישואין, לא יתכן שבקצב כה מטורף - לא תאמינו, 10 ימים בלבד - החליט כבר הזוג מתי והיכן תתקיים החתונה, ומיד קפץ על ההזדמנות כדי לעקוץ קצת את הכלה המסכנה. גם בני המין החזק לא יצאו אצלו בזול.
לא נגענו:

"מבלי חלילה להיכנס לענייני ג'נדר"

הכלה המהוללה לא התבלבלה, וכמעשי עורכי הדין כתבה לבית המשפט הבהרה מנומקת, שבה היא מסבירה שמותר גם לה להיות לחוצת חתונה, ושעדיף באופן כללי גברים שסוגרים עניינים בצ'יק צ'אק:

"לעניין מגדרי ישנם גם גברים המעוניינים להינשא במהרה"

סוף טוב הכל טוב. "אם נופל המועד החדש על ירח הדבש - נא להודיע בהקדם!", ולא לשכוח לשמור קצת סושי לשופט הנכבד.

השופט שמאי בקר