יום שלישי, 14 במאי 2013

לרשום את הילד לגן עם עורך דין

אתמול (חמישי) פורסמו תוצאות בחינת לשכת עורכי הדין. המספרים עצומים: מתוך 2,839 נבחנים, 77% עברו את הבחינה בכתב. אלו 2,186 עורכי דין חדשים. סבב בחינות שכזה מתקיים פעמיים בשנה, ותמיד לאחריו נפתח מחול שדים ציבורי נגד הפקולטות למשפטים ובראשן המכללות. הטענות ידועות: ישראל ראשונה בעולם במספר עורכי הדין לנפש, המדינה הפכה לשדה קרב משפטי, השוק מוצף.



שועי הלשכה ופרנסיה - לצד אנשי ציבור ופוליטיקאים - מנסים לפתור את ה"בעיה". הם מציעים להכביד את עול הכניסה בשערי המקצוע, להאריך את ההתמחות לשנתיים ולהעלות את שכר הלימוד לסטודנטים למשפטים, שכן הללו, כידוע, יעשו מיליונים בחייהם המקצועיים ואין סיבה שישלמו כה מעט עבור לימודיהם. יפה לראות איך עורכי הדין נלחמים בעמיתיהם העתידיים למקצוע.

תופעת ריבוי עורכי הדין היא רק "בעיה" מלאכותית אחת מתוך שלל תופעות בעייתיות שקיימות במערכות החוק והמשפט. לאחרונה פורסם מחקר לפיו חברי הכנסת הישראלים הם הראשונים בעולם בהגשת הצעות חוק; ישראל היא מעצמה של אקטיביזם שיפוטי, בו בית המשפט נוטל לעצמו סמכויות נרחבות לפרש ולעצב חוקים; אנחנו אלופי ההתדיינויות בבתי משפט, והליכים משפטיים פה יכולים להימשך שנים.

לכאורה אין קשר בין התופעות הללו. אולם השנים האחרונות ממחישות לנו באופן ברור מאי פעם ששוק עריכת הדין מושפע באופן ישיר מהתנהלות חברי הכנסת. לא המכללות, אלא המחוקק הישראלי הוא האשם העיקרי בהצפת השוק. בחסות מערכת החוק והמשפט, הבירוקרטיה בישראל הפכה למיטת סדום. אם אין לך עורך דין שקשור לך ליד, ההתנהלות מולה היא מלאכה כמעט בלתי אפשרית.

אם ישאלו אתכם איך אפשר לערער, נניח, על גובה הארנונה שאתם משלמים בדירה שלכם, סביר בהחלט שלא יהיה לכם מושג. גם אם תתאמצו ותקראו את לשון החוק תמצאו טקסט מסובך ומסורבל ומעורפל. כל שנותר לכם לעשות הוא לעמוד חסרי אונים מול ספר החוקים הישראלי, ולהתפלל חזק שלעורך הדין ששכרתם יש מושג קצת יותר טוב משלכם. והעתיד, רבותיי, לא מזהיר. לא ירחק היום שכדי להוציא רישיון נהיגה או להתחתן, תיאלצו לשכור עורך דין שינווט אתכם בשבילי הביורוקרטיה.

החקיקה בישראל מורכבת מאלפי חוקים, פקודות מנדטוריות, שרידים עותמאניים, צווים, הוראות, תקנות וחוקי עזר, שזורים טלאי על טלאי לאורך ולרוחב, כתובים בשפה מסורבלת ועמומה, עם הפניות לסעיפים ותתי סעיפים בחוקים נידחים אחרים, ולהם חריגים, חריגי חריגים וסייגים שונים ומשונים. תוסיפו לזה את הבולמוס של חברי הכנסת בהגשת הצעות חוק, רובן מיותרות לחלוטין - לצד הנטייה של השופטים בישראל לכתיבה ארכנית בפסקי הדין - ותקבלו בקצה אזרח קטן שעומד כאידיוט מושלם מול החוק ומול הממסד השיפוטי.

המסקנה אפוא ברורה: המדינה דוחפת - שלא לומר מגישה על מגש מלא בכסף - את אזרחיה לידיהם של עורכי הדין. גילדת עורכי הדין מצדה השתלבה מצוין בוואקום הזה, והשכילה להבין שככל שהבירוקרטיה והמשפטוקרטיה מתעללות יותר באזרחים, חבריה יוכלו לתרגם את ההתמצאות בנבכיהן לפרנסה בשפע רב.

בית המשפט הפך אף הוא לשחקן במערכה. לא חסרים עורכי דין שמנצלים את הבורות של לקוחותיהם וגוררים אותם לתביעות ארוכות, מתישות ומיותרות. למעלה משליש מהתיקים מסתיימים בפשרה – מה שמלמד, בין היתר, על כך שמאבקים בבתי משפט מהווים לא אחת מטרה בפני עצמה, שהנהנים העיקריים ממנה הם עורכי הדין.

אחד הפתרונות לבעיה הוא פרויקט ארצי שינגיש את החוק הקיים ויהפוך אותו למסביר פנים. פרויקט שיצמצם את התלות בעורכי דין ובמרכזים למימוש זכויות ויעניק לאזרח כלים להתמודד עם בעיות מסוימות בעצמו. ממשלות רבות בעולם הקימו אתרי אינטרנט חדשניים, בהירים, ידידותיים למשתמש, שמספקים שירותים מעין אלה. האזרחים שם הם בעלי הבית על זכויותיהם וחובותיהם. בישראל, לשם השוואה, אין אפילו אתר אינטרנט ממשלתי המציג את חוקי מדינת ישראל.

התלות בעורכי דין אינה גזירת גורל. כמעט בכל מדינות אירופה, למשל, רוב המשפטים מתנהלים ללא עורך דין, כיוון שהשופט עצמו מנהל את המשפט, מנתח את הראיות וחוקר את העדים. אצלנו צריך חתימה של עורך דין כדי לרשום את הילד לגן. צריך לנתק את הקשר הגורדי בין עורכי דין לחתימה על תצהירים.

אם תחשבו על זה, אין דבר מתבקש יותר: אם מחוקקים עבורנו חוקים, כדאי שיסבירו לנו איך להתמודד איתם.



פורסם בוואלה דעות