יום שני, 2 בספטמבר 2019

שליחות פרק ג' | ממשיכים לדאלאס טקסס


אחרי פרק מפואר בלוס אנג'לס - החלטנו להמשיך את השליחות לעוד עונה בדאלאס טקסס. הקצב כאן שונה, התרבות אחרת, והקהילה נחמדה ומסבירת פנים. הילדים ציפו שנגור בחווה עם קקטוסים, אינדיאנים וקאובויס במגפי בוקרים, עד שגילו שהטמפטורה הממוצעת בקיץ כאן היא 38 מעלות בצל.
.
אנשים מטקסס הם לא אמריקאים, הם טקסנים. יש להם זהות משלהם. חשוב להם שידעו את זה, ולכן דגלי טקסס העצומים - משהו שלפעמים שיכול לכסות בניין - פופולריים כאן יותר מדגלי ארה"ב. הם נחמדים. במקום היי הם אומרים howdy, וכשמישהו מחרטט אותם הם אומרים במבטא דרומי "all hat and no cattle", כלומר כולו פוזה וכובע ומגפיים אבל ת'כלס אין לו שור אחד בעדר. המילה החביבה עליהם היא "sorry" והם ישתמשו בה גם אם סתם חלפו על פניך ברחוב. הם לא יגידו סתם "כן" או "לא", זה תמיד יהיה "yessir" או "nosir", ובסוף: "thank you sir", תוצאה של נחמדות יתר.

עוד לא פיענחנו מי ירה בג'יי אר, אבל דבר אחד בטוח: יש הרבה מועמדים פוטנציאליים. שמישהו יאהב אותי כמו שהטקסנים אוהבים את הרובים שלהם. חלק מחזיקים בבית מחסן אמל"ח שלא מבייש בה"ד 6. או כפי שמישהו אמר לי: "למה גבר צריך שני כיסים בג'ינס? אחד בשביל האקדח ואחד בשביל האקדח השני". זה גם למה הוא צריך שלייקס, אגב.

בדיחה מקומית כאן שואלת למה ילדים מדאלאס מתים משתיית חלב? כי הפרה נופלת עליהם. טקסנים אוהבים את הבקר שלהם, ובעיירות הקטנות תראו סוסים, פרות בצבעים שונים וגדיים מסתובבים בכיף. החיה הכי מגניבה היא בלי ספק ה-"Texas Longhorn" - שור עצום מימדים עם קרניים ארוכות שגדלות אופקית. זה גם השם של קבוצת הפוטבול המקומית, עוד טירוף שמזרח-תיכוניים כמונו לא יבינו לעולם.

בינתיים זה נראה מבטיח. הרבה עבודה יש לפנינו. אנחנו נמשיך להתגעגע לחברים ולמשפחה. בהצלחה לכולם עם הספטמבר ובתי הספר. ד"ש ונשיקות 😘