דונאלד טראמפ לא יודע להיות פוליטיקאי. איך אני יודע? כי נאום ירושלים שלו היה הדבר הכי רחוק מפוליטיקה: בלי פטפוטים על אידיאולוגיה ובלי פנטזיות על מזרח תיכון מלבלב, אלא ניתוח קר, כמו שמנכ"לים חכמים עושים, של מוצר. ולמוצר הזה קוראים ״הסכם השלום״, או בשם המדף שלו, ״תהליך השלום״. והמוצר הזה דפוק. זבל של השקעה. הצרכנים שלו – הישראלים והפלסטינים – סובלים ממנו כבר 25 שנה. מוצר שעלה מיליארדים והניב בינתיים רק שנאה ושפיכות דמים. מוצר שנשמע נהדר, עם שם נהדר – ״שלום״ – ומשרת אינטרסים של אנשים פחות נהדרים, אך נכשל כישלון חרוץ. ואת המוצר הזה הגיע הזמן להחליף. ובלשונו של טראמפ: ״זאת תהיה שטות להניח שאם נחזור על אותה נוסחה בדיוק נקבל תוצאה שונה, או טובה יותר״.
טראמפ שונא מוצרים כושלים, במיוחד אם כסף אמריקני מושקע בהם. הוא כאמור אינו פוליטיקאי; אין לו עניין להשקיע במוצרים כושלים רק כי הם משרתים לו את האג'נדה או מביאים לו פרס נובל. בביזנס יש כלל פשוט מאד, עסק שפושט רגל – אין לו זכות קיום.
תסתכלו לטראמפ בעיניים ותראו שהוא מבין עוד דבר. הנשיא איבחן שאירועים שהעולם הליברלי הגדיר כ״פוגעים בתהליך השלום״, הוכחו כטובים לישראל, וקידמו אותה יותר מאלף שיחות בקמפ דייויד. מה שהשיגו הישראלים – החל מהצהרת בלפור וכלה בהצהרת טראמפ – הם השיגו כי לא היו להם אשליות בנוגע לכוונותיהם האמיתיות של הערבים. הם ידעו טוב מאד מה באמת רוצים השכנים שלהם, והם פעלו בהתאם.
בימיו העליזים, טראמפ היה נובח על משתתפות ריאליטי – ״את מפוטרת!״. אז הנה לך "תהליך השלום", גם אתה מפוטר!
או כפי שאמרו פעם: "תהליך השלום", תפסיק לחבל בשלום!