יום רביעי, 23 בינואר 2008

פילדלפיה ושלל אבחנות קיומיות‎

את האמת, בהתחלה פקפקתי אם יש סיבה טובה לבזבז רבע משכורת בשביל יומיים בפילדלפיה – מה כבר העיר הזאת יכולה לחדש לניו-יורקי תפרן שכמוני – אבל אחרי שהות בת יומיים גיליתי כמה דברים חדשים על סודות היקום והטבע. גיליתי שהעולם יכול להיות קר. מה קר? קפוא. מה קפוא? בהשוואה לפילדלפיה, סיביר היא נתניה באוגוסט. בוריס ילצין בעצמו היה מעדיף לפתוח דוכן שווארמה בבית שאן אם הוא היה צריך להיות נשיא בקור הזה. וכשאתם מנסים לפלס את דרככם במזג אוויר של 15 מעלות מתחת לאפס בשילוב רוח וגשם, הגוף שלכם מתקומם בכל דרך אפשרית: האזניים נושרות, האף מאבד תחושה, האצבעות של הידיים מתעצבות מחדש; אם מישהו היה נותן לכם סתירה הפנים שלכם היו ככל הנראה נסדקות. וכך, כשאני מצויד בכפפות מהצבא, גטקעס מהצבא ושש גופיות שגם הן מהצבא (אלא מה) – צעדתי לי בכפור שועלים עם שני חברים ושתי חברות, מכחילים לאיטנו ברחובותיה הקרים של פילדלפיה. [ולגבי הגטקעס, תמיד צוחקים על הדבר הביזארי הזה, אבל תודו שיש שתי דרכים איך הגיע אליכם הגטקעס לארון: או שהרמתם אותו מהצבא, או שירשתם אותו מסבא שלכם. אף אחד לא באמת הולך לחנות ומבקש לקנות גטקעס].
* * *
נתחיל מההתחלה כדי לספר לכם על עוד שתי תופעות שהעולם הזה מסוגל לייצר. הראשונה היא תופעת הסינים והשנייה היא כת בשם איימיש. נתחיל עם הסינים כי הם יותר הרבה וגם כי הם בנו את הבית שלי בראשון לציון.

צ'וֹ סוּ הִינְג דוּ וַו'אנְגוּ גוֹנְג טַאי. ברוכים הבאים לסין הקטנה, לצ'יינה טאון של ניו-יורק. המקום היחיד בו פנטומימה היא השפה המקומית. סינים – שלא הורגלו בילדותם לצרוך מגיל צעיר את שפת המקומיים האמריקאיים – אינם מרגישים כל צורך לעשות זאת בבגרותם. אוצר המילים של נהג אוטובוס סיני מאכזב מאד, ולמעשה הוא מכיר רק את המילים הבאות: פילדלפיה, וושינגטון, באס ומאני. כשהנהג יתחיל לדבר לא תבינו כלום, זה יהיה ממש כמו סינית בשבילכם. רוצים לשאול שאלה? קבלו גוֹנְג טַאי. רוצים להתעניין מתי העצירה הבאה של האוטובוס? גוֹנְג טַאי. רוצים לשאול מה חושב הנהג על הקונפליקט בישראל? לאף אחד לא אכפת פה גם ככה – המדינה היא לא יותר משני רחובות בסין – אז זה באמת לא משנה.

ומה לנו בתוך כל הבלגאן הסיני הזה? ישראלים שמגיעים לארצות הברית מאז ומעולם חשבו איפה אפשר לחסוך, וכך גם הפעם: מצאנו אוטובוס זול, או יותר נכון ריקשה מקרטעת וסרוחה עם המוני סינים צפופים בתוכה, שמגיעה עד הצ'יינה טאון של פילדלפיה במחיר מפתיע. נכון, לא רק המחיר מפתיע אלא גם הכמעט-מכות שהיה שם בין הנהג הסיני לאיזה גברת אפרו-אמריקנית עם פתיל קצר במיוחד, אבל מה לא עושים בשביל לחסוך 10 דולר.

ראיתם פעם שניים סינים עם כינור גדול? גם אני לא, ואפילו לא שוּנוּם סוּנוּם עוּם כּוּנוּר גוּדוּל. כי סינים אף פעם לא מגיעים בקבוצות של שניים. אין דבר כזה שניים סינים. לא קיים. הם באים בחבילות של אלף. באקסטרא פק. ברבבותיהם, במיליוניהם, במיליארדיהם. אין סיני בודד בעולמו; יש עוד חצי כדור הארץ שנראה בדיוק כמוהו. וכדי להיות דייר הממלכה יש לעמוד בקריטריונים הבאים:
א. עיניים: אלכסון הוא לא אסון.
ב. שיער: כנראה שגברים ונשים כאחד עושים פֵן כל בוקר. אחרת, אין דרך להסביר למה השיער שלהם כל כך חלק.
ג. אחידוּת: חובה. הדבר היחיד שמשתנה כאן זה הצבע של הג'קט (בז' כהה / בז' בהיר).
ד. קרוא וכתוב: אין צורך. רק חוש ציור מפותח.