יום שני, 23 בפברואר 2015

מעומק הלב: כשבית המשפט מתחיל להשתפך

בפוסט הקודם סיפרתי לכם על שופטת שכתבה החלטה בערך כמו שאני משרבט את הרשימה השבועית לסוּפר. השבוע במסגרת פינתנו "גם שופטים הם בני אדם" תראו שאפילו שופטים אוהבים להשתפך מדי פעם. המקום היחיד שמותר להם להתפרע - אלו פסקי הדין שיוצאים תחת ידם. לא נגענו.

▫ ▪ ▫

לפני כחודש נתן הנשיא אשר גרוניס את פסק הדין האחרון שלו. את לבי שבתה ההשתפכות (הנדירה!) של שופטי בית המשפט העליון האחד על רעהו. כך מתייחס השופט חנן מלצר לפסיקת חבריו:
"זה המקום להדגיש כי מקובלים עלי, כמובן, החלקים התומכים בחוות דעתה של חברתי, המשנָה לנשיא, השופטת מ' נאור וכן חוות דעתו המעניינת ורצופת הניסיון של חברי, השופט א' רובינשטיין, לרבות האמור בפיסקה כ' שבה, אליה אני מצטרף מעומק הלב" (דנא 5698/11 מדינת ישראל נ' מוסטפה דיב מרעי דיראני)
באותו פסק דין, השופט רובינשטיין לא נרגע וברגשנות יתר כתב על כהונת הנשיא גרוניס:



"ובחתימה: פסק דין זה ניתן ביום פרישתו של חברי הנשיא גרוניס, לאחר כמעט ז"ך שנות שפיטה. משרתים אנו בצוותא בבית משפט זה למעלה מעשור. הנשיא הוא משפטן יסודי, בעל כושר ניתוח חד, חשיבה משפטית עצמאית, ויושרה מובהקת, אותה כיבדתי גם מקום שחלקנו, ואכן דעותינו שונות בנושאים שונים, אף כי לא בתיק זה. בעת כהונתו כנשיא, שלא היתה ארוכה מאוד בגזירת תעודת הזהות, הקדיש מיטב מאמציו לייעול מערכת בתי המשפט, לשם טיוב השירות לציבור – משימה חשובה מאין כמוה וכבדה מאוד, וגם קטף פירות, והכל בהצנע לכת. מאחל אני לו מעומק הלב בהגיעו לגיל שֹיבה (משנה אבות ה', כ"ד) "עוד ינובון בשׂיבה, דשנים ורעננים יהיו" (תהילים צ"ב, ט"ו).  
▫ ▪ ▫

בפסק דין שניתן לפני כשנתיים, כתב השופט פרקש פסק דין באורך גלות מצרים וגלות בבל יחדיו. בסוף פסק הדין, בסעיף 1789 (!), החליט השופט לפרגן ל - לא תאמינו - העוזרת המשפטית שלו, שכנראה הקדישה חלק נכבד מחייה הבוגרים לכתיבת פסק הדין...
"התודה והברכה
1789. תודות מיוחדות מעומק הלב נתונות לעוזרת המשפטית שלי, עו"ד ענבל משה, שסיימה לאחרונה את עבודתה עמי, שליוותה את הדיונים בתיק זה מתחילתו – בכתיבת תמציות של העדויות אשר לא פעם היו לעזר רב לצדדים, בארגון מאות המוצגים ובעריכת הנושאים השונים במחשב שהיוו לעזר רב לעת כתיבת הכרעת הדין, כמו גם בסיועה הרב והמשמעותי בכתיבת הכרעת הדין הארוכה והמקיפה שנדרשה לשם דיון בכל טענות הצדדים. יישר כוח ואיחולי הצלחה בדרכה החדשה." (תפ (י-ם) 482-04‏ מדינת ישראל נ' עודד גולן)
▫ ▪ ▫

ובמקום אחר, מצא השופט נתן עמית מקום לפרגן לעורכי הדין שהתייצבו בפניו "שעשו מלאכתם באמונה ובכבוד". תודה להם באמת:
"בשולי גזה"ד אני רוצה להודות לפרקליטים המלומדים שהופיעו במשפט זה, עו"ד יעקב עינב מטעם התביעה, ועו"ד מיכאל קירש מטעם הנאשם, שעשו מלאכתם באמונה ובכבוד" (תפ 201/87 מדינת ישראל נ' דוד בן אברהם בלס , תש (1) 255)
▫ ▪ ▫

באחד מפסקי הדין ההזויים שאי-פעם נכתבו, שכותבו רואה אותו כיצירה מונומנטלית בת 322 עמודים, זיכה השופט דרורי אברך שדרס קופאית בצאתו מהחניון. פסק הדין עורר סערה וכל המדינה צהלה ושמחה. כמובן, בית המשפט העליון נפנף את פסק הדין הזה והפך את ההחלטה, אך מה שהדהים בפסק דינו של דרורי הייתה כמות הפיקנטריות והפרפראות המיותרות שהוא הוסיף שם. הנה ציטוט נבחר:

"568. כבר הזכרתי לעיל, את העיכוב במתן פסק הדין המנומק, ואת העובדה כי הקדשתי לכתיבת הנימוקים, שבסופם הגיעו לכדי ספר עב כרס, חלק לא מבוטל מפגרת בית המשפט, בקיץ תשס"ח. לצערי, ועל כך אני מתנצל, הדפסת הנימוקים, על כל התיקונים, הליטושים והעריכה, ארכה אף היא מעל ומעבר למצופה, גם בשל העובדה כי לא הוקצתה לי קלדנית קבועה ומיומנת אחת, למשך כל פגרת בית המשפט במשרה מלאה, ובשעות נוספות.

לבסוף, הסתיימה הכתיבה, ו"במקרה", היה זה היום, ג אלול, חודש הרחמים והסליחות.

569. יודעים אנו כי אין מקרה בעולם.
מגילת רות, מספרת לנו על הדרך של ההיכרות בין בועז לבין רות, ומשתמשת בביטוי "וַיִּקֶר מִקְרֶהָ". וכך, נכתב במקרא (מגילת רות, פרק ב, פסוק ג): וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה אַחֲרֵי הַקֹּצְרִים וַיִּקֶר מִקְרֶהָ חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז אֲשֶׁר מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶך". גם שם וגם כאן, אין זה "מקרה", כי פסק דין ארוך זה, נחתם דווקא היום - ג אלול - שהוא יום פטירתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל (שנפטר ביום ג אלול, תרצ"ה (1.9.1935)), מחבר הספר "אורות התשובה", שבו עסקנו בהרחבה לעיל (החל מפיסקה 296).
אעיר כי מבחינה זו נגרמת "נחת רוח" לרב קוק, אשר ראה עצמו כרבם של החלוצים וכרב הראשי הראשון בתקופת שיבת ציון, כי דווקא ביום פטירתו, בדברים שכתב בספרו על התשובה וחשיבותה, וצוטטו, בוארו ושימשו כאחד מן הנימוקים בפסק דין של בית משפט של מדינת ישראל, שהיתה אחת משאיפות חייו.
570. אני תקווה כי הצדדים בתיק זה, ובעיקר הנאשם, יתנו את ליבם גם לתאריך זה. מי ייתן וחודש אלול תשס"ח, יהיה, לפחות לגבי הנאשם, אות ומופת לחודש הסליחות, כאשר יודע הוא, כי אכן משאלתו שלא להיות מורשע – התקבלה". (תפ (י-ם) 2003/06 מדינת ישראל נ' פלוני)
▫ ▪ ▫

כאן, משתף השופט דרורי (ההוא מהציטוט הקודם), את הצורך שלו להאדיר בקרב קוראיו את ההערכה לתעוזתו ולרדיפת הצדק שלו. הנה ברוש לבדו מול אש ומים:
"598. לא מן הנמנע כי שופט אחר, במערכת העובדות שהוצגה לעיל, היה מכריע לכיוון ההפוך, ושומר בקנאות על הצורך בשמירת העיקרון של מכרז לכל התקשרות. 
599. אך, כמו בחלק – קטן אומנם, אך משמעותי – של ההכרעות השיפוטיות, ניצב השופט, לבדו, מול דף הלבן, עליו הוא צריך לכתוב את החלטתו, כאשר מולו ניצב מצפונו המקצועי ושיקול דעתו השיפוטי, וההכרעה רובצת על כתפיו של השופט. 
600. כך הכרעתי, ואני שלם עם הכרעה זו". (תא (י-ם) 7393/05 מיכאל בן שטרית נ' מינהל מקרקעי ישראל)
▫ ▪ ▫

וקבלו את השופט עאטף עיילבוני בסיפורי אלף לילה ולילה:
"תיק זה אבדו עקבותיו במזכירות בית המשפט, והחיפושים אחריו לא צלחו עד שנדמה היה כי אפסו התקוות למצאו, משכך, נעשו במזכירות בית המשפט ניסיונות שונים לשחזורו, ניסיונות שארכו זמן לא מבוטל.

לאחרונה, ולאחר שמלאכת שחזור התיק הסתיימה, הובא ה"תיק המשוחזר" בפני לכתיבת פסק הדין, ואז נמצא מקום מחבואו של התיק המקורי.
בית המשפט מתנצל בפני הצדדים על העיכוב שחל במתן פסק דינו ואשר נבע, כאמור, מהנסיבות דלעיל." (תא (נצ') 2954/99‏ שרה ש. שירותים בע"מ נ' מועצה מקומית משהד)
▫ ▪ ▫

והנה השופטת עפרה אטיאס בתפקיד הסבתא הרחומה:
"מאבקם העיקש להנגיש את בית הספר, נגע לליבי ומהווה מקור לגאווה לאוכלוסיית הנכים בכלל ולקטינה ולהוריה בפרט. אין לי אלא לאחל לקטינה מעומק הלב, שתזכה לבריאות טובה, הצלחה בלימודים ובכל אשר תפנה" (ת"א 25413-03-10 אמה של פלונית (קטינה) ואח' נ' עיריית שפרעם ואח')
▫ ▪ ▫

לפני סיום, השופטת פנינה לוקיץ' במסדר התירוצים של בית המשפט. אודה אם תסבירו לי מה היא רוצה:
"חייבת אני התנצלות מעומק הלב על העיכוב הממושך במתן פסק הדין, עיכוב אשר נבע, בחלקו מהיעדרות ממושכת שלי מבית המשפט במהלכה הושלמה הגשת הסיכומים בתיק זה. יחד עם זאת, אין בהיעדרות זו כדי להצדיק את העיכוב הממושך מאז חזרתי לעבודה אם כי, ברי, כי עומס התיקים שהמתינו לטיפולי היה רב. מודה אני לצדדים, ובעיקר לתובע וב"כ, על הסבלנות ואורך הרוח שהפגינו" (תאמ (קריות) 3552/07 יאסר אבו גזאלה נ' בתא"מ 3552/07)
▫ ▪ ▫

ואחרון חביב. איך אפשר להקדיש פוסט העוסק בציטוטים מבית המשפט, מבלי להביא את מלך הניסוחים, האיש שיצר בפסקי דינו לוּנה פארק של מילים ודימויים, השופט שבניסוחיו ההיפרבוליים שייט בין שלושת המימדים לעבר המימד הרביעי ומעבר למטריקס, השופט מישאל חשין:

משהונחה לפניי חוות-דעתו של חברי, הנשיא ברק, נתתי ידי בידו והינחתי לו להובילני בדרכו. כך הילכנו בדרכים שייצבון עיקרי-יסוד, עלינו הרים שבפיסגותיהם זכויות יסוד, עברנו על פניהן של דוקטרינות, ירדנו אל כללי משפט פרטיקולריים, ובדרכנו ליוו אותנו כל העת הצדק, האמת, היושר והשכל הישר. לקראת סופו של המסע עלינו על אניה והיגענו אל אי באמצע האוקיאנוס. ירדנו מן האניה, ועל המזח הקביל את פנינו איש נשוא פנים.

"ברוכים הבאים", ברכנו האיש במאור פנים.
"ברוכים הנמצאים" השיבונו והוספנו: "אנו מישראל, מבית-המשפט העליון של ישראל. ומי אדוני?", שאלנו.
"שמי הוא תומאס, תומאס מוֹר. ויש המכנים אותי תומאס מוֹרוּס".
"נעים מאוד. ומהו המקום שאנו נמצאים בו?", שאלנו.
"אתם נמצאם במדינת אוּטוֹפְּיָה", השיב האיש, והוסיף: "מדינת אוטופיה הוקמה על-פי תוכנית שהיתוותי בספר שכתבתי ואשר שמו הוא כשם המדינה: אוּטוֹפְּיָה. דרך-אגב", הוסיף האיש, "המילה 'אוטופיה' היא בלשון היוונית, ותרגומה לעברית הוא: 'שום מקום'".
"מעניין, מעניין מאד", אמרנו, "וכאנשי משפט נוסיף ונשאל אותך: ומהי שיטת המשפט השוררת באוטופיה? האם דומה היא לשיטת המשפט שבישראל?"(הנחתנו היתה, כמובן, שהאיש החכם ההוא מכיר את שיטת המשפט בישראל).
מר מוֹר חייך והשיב: "צר לי, אך יש הבדלים עמוקים בין שתי שיטות המשפט, ויעבור זמן רב עד שישראל תגיע למדרגת אוטופיה. לעת הזו אתם נלחמים על חייכם, על קיומה של המדינה, על יכולתו של העם היהודי לנהל חיי קהילה ומדינה ככל העמים. דיני אוטופיה - במצבכם כהיום הזה - לא לכם הם. עדיין לא. שימרו על עצמכם, עשו כמיטבכם, וחיו." כך אמר האיש ולא יסף.
"ואיקץ, והנה חלום." ~ בג"צ 03 / 7052 עדאלה-המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים)