יום רביעי, 9 בפברואר 2011

לא תאמינו מי קם מהכסא: השופט יוצא לשטח‎

קבלו סיפור הזוי.

עיריית תל-אביב נתנו לאבא שלי דוח בגין חניה על מדרכה. אבא שלי, לא-פראייר טיפוסי, אמר להם שאם זה לא נראה כמו מדרכה ולא עושה קולות של מדרכה - זה כנראה לא מדרכה. מפה לשם, אחרי מכתבים, טרטורים וסיפורים, הם נפגשו בבית המשפט.

התובעת המלומדת של העירייה הביאה תצלומי אוויר, עדים וראיות להוכיח את קיומה של ה"מדרכה". אחרי שהיא סיימה לבלבל לשופט את השכל, אבא שלי חתך ואמר לשופט: "כבודו, חבל שאנחנו פה מבזבזים את הזמן, בוא נלך לבדוק את השטח בעצמנו".

השופט אשר גולדין היה קצת נבוך, התובעת העירונית אמרה "זה לא מקובל, לא ראוי, לא נוהגים כך בערכאות שיפוטיות", אבל השופט, בצעד נדיר ויוצא דופן, חילץ עצמותיו, פשט את גלימתו ועזב את בית המשפט לסיור ברחובות תל-אביב. הלכו החבורה - כבוד השופט, אבא שלי, התובעת ופמלייתה - וחיפשו את ה"מדרכה". ומה מצאו? כלום. אין ראיות, אין מדרכה. מדובר, לכל היותר, באתר בניה שהייתה בו פעם מדרכה.

חזרו כולנו, עייפים אך מרוצים, לבית המשפט, שם כתב השופט את פסק דינו - והוציא את אבא זכאי מכל וכל!


אתמול התאבד שופט בישראל, היום שופט אחר מוצא זמן לצאת לשאוף אוויר יחד עם הצדדים.

טוב מראה עיניים מאחיזת עיניים. קבלו את החלטת בית המשפט:




סוף טוב הכל טוב (ותשואות לשופט אשר גולדין):