יום חמישי, 24 בדצמבר 2009

למה אני מתנגד להצבת עץ אשוח באוניברסיטה העברית?

עץ אשוח באוניברסיטה העברית
השבוע דיברה איתי עולה מרוסיה שסיפרה לי מה המראה של עץ האשוח במרכז האוניברסיטה עושה לה. היא בכתה, ואני רציתי לבכות איתה. היא הייתה המומה ומאוכזבת. יהודיה שכמוה, שעלתה לארץ מתוך ציונות ואהבת ארץ ישראל, בקושי מדברת עברית אבל לומדת לשון וספרות עברית באוניברסיטה, הרגישה שפוגעים בה. היא חלמה לעלות לארץ המבטח של היהודים, ומול הפרצוף שלה עץ כריסמס.

"זאת לא מדינת כל אזרחיה", היא אמרה לי. והיא צודקת במאה אחוז. מדינת ישראל הקטנטונת הוקמה כדי להיות נקודה בגלובוס עם זהות עצמית יהודית. יש יהודים שהמראה של עץ האשוח מציף אצלם זכרונות קשים. עבור הדתיים זהו צלם בהיכל. מה שנראה סביר בעיני הישראלים שלא טעמו טעם גלות, בעיני אחרים הוא איום ונורא. אכן, התרגלנו יותר מדי לחירות שמעניקה לנו הארץ הזאת, עד ששכחנו איך בכלל קיבלנו את אותה החירות (עצמאות יהודית אחרי 2000 שנה, מי היה מאמין?), ועל סמך מה יש לנו בכלל זאת לחיות כאן.

קראתי מה שכתבו התומכים. "זה סממן חיצוני לרוח של סובלנות שעוברות על מוסדות האוניברסיטה, ואנו יכולים להיות גאים על כך". התאכזבתי נורא, כי לדעתי דווקא זה סימן של התפוררות הרצון והאחיזה שלנו במוסדות היהודים. וכן, האוניברסיטה העברית היא מוסד יהודי, שנבנה על ידי יהודים, שממומן על ידי יהודים ושבמהותו הוא בית לחכמה יהודית.

"תנו ליהודים פינה של שקט, זה כל מה שהם מבקשים", הסביר פעם צ'רצ'יל. ואני מוסיף: תנו לנו פינה יהודית, זה כל מה שאנחנו מבקשים.