26 בדצמבר 2012

מה נסגר עם נתניהו?

יאללה קָרָחָנָה. הליכוד החליט להשתולל נגד בנט.

לבנט נפלט משהו שנשמע, אם תתעקשו וממש תהיו יצירתיים, כמו סירוב פקודה. בנט, כידוע, סרבן פקודה גדול, ואת שירותו הצבאי העביר בכלא 4 לאחר שסירב להחליף דיו במדפסת של הרס"ר, לא?

אז זהו שלא.


במאמציו להשחיר את בנט, נקט נתניהו בצעד חסר תקדים, נכלולי משהו. הוא הזעיק אליו רגעים אחדים לפני השבת, את צוותי הטלוויזיות, כדי להתראיין ולהוקיע את בנט. הראיונות ששודרו בליל שבת, נטחנו שוב ושוב בתקשורת כל השבת. לבנט ולאנשיו לא הייתה כל אפשרות להגיב, בהיותם יהודים שומרי שבת, כך שהקמפיין פומפם מעל כל גבעה ותחת כל עץ ללא תגובה 24 שעות תמימות. נכלולי, כבר אמרנו?

בניסיון לקושש כמה קולות, איבד נתניהו את זה לגמרי. בקצב הזה, הוא יגמור את מערכת הבחירות עם 30 מנדטים. אין טעות אפשרית שטרם נעשתה - החל ממינויו של פינקלשטיין ליועץ התקשורת, עבור בקמפיין הפתטי שלו נגד דתיים לאומיים והדובדבן: הברית הקדושה עם ליברמן - ועכשיו נותר לו רק להתפלל חזק שהמפלגות האחרות יהיו מספיק חלשות כדי לא לכרסם גם במועמדותו לראשות הממשלה. זה מזכיר לי משהו: לפני שנה עירוני קריית שמונה לקחה אליפות. כולם היללו ושיבחו, איזה יופי, תחי הפריפריה, סוף סוף יש כדורגל טוב בארץ. העניין באמת היה אחר. זה לא שקריית שמונה גילתה את אלוהי הכדורגל, זה שהליגה הישראלית הייתה בשפל של שנים, שאפילו קריית שמונה יכולה הייתה לקחת אליפות.

הליגה הישראלית זה הפוליטיקה של נתניהו. כשכל המפלגות מדשדשות בתחתית, גם אם היו שמים את עמיר פרץ בראשות הליכוד הוא היה נבחר לראשות הממשלה.


ולמלכת הטעויות: הברית עם ליברמן. ליברמן גרף הצלחה מרשימה בבחירות הקודמות אחרי שניגן לציבור על מיתרי הנאמנות והאזרחות. בבחירות האלה ליברמן מביא איתו, בעיקר, קדחת: כתב אישום תלוי ועומד, דוח ציבורי נוקב של היועץ המשפטי לממשלה, ירידה משמעותית באמון הציבור ואבדן הטאץ'. הצמד הזה, נתניהו-ליברמן לא הביא עמו שום ערך מוסף לקמפיין הזה. אם נתניהו חשב שהַשָּׁלֵם גָּדוֹל מִסַּךְ חֲלָקָיו, התברר לו שהוא משלם בגדול על קצר בקו.