הבוקר בבית הכנסת ראיתי צדיק אחד שהסמארטפון שלו היה מונח לפניו. כל כמה דקות הציץ אותו צדיק במכשירו, מוודא שהעולם עדיין עומד על עומדו ושאין שום אסון שמחייב אותו להשליך טליתו מעליו ולנטוש תיכף ומיד את בית הכנסת. כל פעם שמסך הטלפון האיר – האיר גם עולמו של אותו צדיק. היה קורא כל עדכון וכל הודעה בכוונה יתרה ובדבקות עצומה.
והנה בשעת נטילת הלולב קיבל עדכון בהול מפייסבוק. ראיתי שלחייו מעט סמוקות, כנראה זכה ללייק ממישהו בלתי צפוי. כיוון שידיו מוגבלות באותה המגבלה הנ"ל, הניח הצדיק את אתרוגו ואחז בסמאטרפון בחיל ורעדה, רוגש ורוטט מהעולם המרצד לנגד עיניו.
החזן קרא בספר ההושענות, הצדיק סיים לעיין במכשירו, אך עניין האתרוג שהניח נשתכח מלבו לגמרי. בלי ששם לב, הותיר אותו צדיק-ורע-לו בידו הימנית את האייפון וצירף אליו את אגודת הלולב, ההדסים והערבות. בידו האחרת החזיק את הסידור והקיף בהתלהבות את התיבה.
אשרי האייפון, שיש בו גם טעם וגם ריח.