יום רביעי, 29 ביולי 2015

אמריקה הרעה: על המקרה העצוב של ג'ונתן פולארד

באמת באמת, אין סיפור יותר מדכא מזה של פולארד.

נעזוב לרגע את הכישלון וההתנהלות המאכזבת (ואני עדִין כמשי) של מדינת ישראל בסוגיית פולארד, ונחשוב על בת בריתנו, ארצות הברית של אמריקה: מאיפה צץ כל הרוע הזה? את הרי ידידה שלנו, לא? ומה עכשיו, 30 שנה לא הספיקו לכם – אז אתם מחזיקים אותו בארה"ב 5 שנים נוספות? זה לא הזוי בעיניכם?

▫ ▪ ▫

בחודש שפולארד נתפס – אני נולדתי. תמיד כשדיברו על פולארד, הייתי הראשון לזכור כמה שנים הוא כבר בכלא. כשחגגתי בר מצווה, לפולארד מלאו י"ג שנה בכלא. בגיוס – י"ט שנה. וגם עכשיו, כשאני אוטוטו בן 30, אני קולט שפולארד עדיין שם, נמק בכלא הפדראלי. חיים שלמים הבן-אדם יושב ומחכה ליום שבו ישוחרר; וכמה מאבקים וכמה דמעות וכמה תחינות שפעלו למענו וכלום לא עזר, וכמה משברים וכמה דיכאונות וכמה מכאובים עברו עליו, מבודד וגלמוד, בחשכת כלא זר ומרוחק. והוא עדיין שם, באותו מקום, חתיכת 30 שנה, באחד מבתי הסוהר הנוקשים ביותר בארה"ב. הלב נחרך ונצרב על היהודי המסכן הזה.

פולארד היה שעיר לעזאזל. קרבן שהקרבנו על מזבח הדיפלומטיה עם האמריקאים, שנהגו כלפיו באכזריות וברשעות כפי שלא נהגו כלפי שום אסיר דומה לו. פורמאליים, בריונים, עקשנים וסרבנים, הפכו האמריקאים את פולארד לאצבע בעין של מדינת ישראל, והטביעו על מצחו מסר אמריקני חד כתער של אומה שיודעת לנקום בבוגדיה, ובפרט אם זה בהקשר של ישראל. וגם אם נדמה לכם שפולארד יוכל להגיע לישראל בחמש השנים הקרובות, תשכחו מזה. האמריקאים יתנו לו להירקב כמה שנים ועוד קצת, עד שיגיע לגיל שכבר כוחו לא יעמוד לו. כגיבור מזדקן, יבוא פולארד ארצה לקראת גיל שבעים, עייף ומותש, שוכן אי שם בזיכרון הלאומי כאפיזודה מוטלת בעפר. ממשלת נתניהו המי-סופר-כמה כבר לא תחכה לו בנתב"ג, שטיח אדום לא יפרשו לרגליו, ובמקרה הטוב חוגי הימין יעשו סביבו קרנבל פוליטי, שפולארד עצמו, קרוב לוודאי, לא יהיה חלק ממנו.

פולארד לא דרש מאיתנו הרבה. רק שנתאמץ בשבילו כפי שהוא התאמץ בשבילנו. המידע שהעביר לישראל סייע, בין היתר, להחריב מושבות של מחבלים בתוניסיה שהיו בדרך לישראל, 2,300 ק"מ מגבול ישראל. הוא לא היה אז אזרח ישראלי, אך נפש יהודי הייתה הומיה בלבו – בחור צעיר כבן 30 בלבד – שהזדעק על כך שמידע בטחוני חשוב לא מגיע לישראל. פולארד מעולם לא דיבר סרה במדינה ששלחה אותו להיות לה לסוכן ונטשה אותו שנים ארוכות לאחר מכן. הממסד התכחש לעובדה שפולארד היה סוכן ישראלי, סוכן שהוסגר והופקר בפתח השגרירות בוושינגטון. ישראל סירבה להכיר בו כסוכן, מחשש שהכרה בו תפגע ביחסים הדיפלומטיים, ורק לאחר התערבות בג"צ הואילה בטובה לעשות כן. פולארד ידע כל זאת – והחריש.

ג'ונתן פולארד משתחרר בצל ההסכם המחפיר עם איראן. גם כאן, הוכיחו האמריקאים שלמרות הידידוּת שלנו איתם, קרובה ואמיצה ככל שתהא, לאינטרסים ולשיקולים של כסף וכבוד יש משקל מכריע הרבה יותר. ארה"ב מנפנפת בפולארד, וכך גם בהסכם האיראני, היישר לתוך הפרצוף הישראלי, כמבקשת להכריז: 'אם פעם אחת, רק פעם אחת, לא תתיישרו לפי המנגינה שלנו, נכאיב לכם בעצב הרגיש ביותר שלכם ונזכיר לכם, שגם אם חשבתם שאנחנו חברים, בחיים, אבל בחיים, אל תעזו להתעסק איתנו'.

אלוקיי, שמור אותי מידידיי, מאויביי אשמר בעצמי.